עם כל הדיונים שראוי לנהל בכובד ראש, במתינות ובכתיבה מרובה ומנומקת בדבר זהותם היהודית של המוחים משמאל, צריך להסב את תשומת הלב למורשת היהודית הראשונה שהם בגדו בה: המורשת האנטי-אוטוריארית. מכאן נפתחו שערי גיהנם וטרם נפתחו שערי תשובה. מורשת זו מתחילה עם ראשית האומנה היהודית, באברהם אבינו, שובר הפסלים, המתעמת (במדרשים) עם נמרוד, עוברת במשה רבנו נגד פרעה, ממשיכה ב-"שלח את עמי" של יהדות בריה"מ, בגוש אמונים המתגרים במעצמות למען הגאולה ובנוכחות הבולטת של יהודים בקרב האינטלקואלים המתנגדים כיום לעריצות המאויסטית של התקינות הפוליטית. פולחן האישיות סביב אהרן ברק, "משפחתו" המשפטית ו"תורתו" הוא הפך כל אלה. האיש הוא עריץ ללא כל מיצרים, (למעט אי אלו סייגים טקטיים זמניים), המקנא באלוה ובתאריו ("מלוא כל הארץ משפט") בסגנון נישטיאני, עם הארץ אנטי-דתי שאינו מסוגל להשלים את פסוק "שמע ישראל" ומנהל פרויקט פסאודו-דתי ("אדמו"ר של דת הדמוקרטיה" אמר אדם שהיום הצטרף אף הוא לכת, רח"ל) שניתן להגדירו - ולטעמי ראוי להגדירו - כמלחמה כוללת נגד אלו