הבגידה של המוחים משמאל במורשת האנטי-אוטוריטרית היהודית

עם כל הדיונים שראוי לנהל בכובד ראש, במתינות ובכתיבה מרובה ומנומקת בדבר זהותם היהודית של המוחים משמאל, צריך להסב את תשומת הלב למורשת היהודית הראשונה שהם בגדו בה: המורשת האנטי-אוטוריארית. מכאן נפתחו שערי גיהנם וטרם נפתחו שערי תשובה.
מורשת זו מתחילה עם ראשית האומנה היהודית, באברהם אבינו, שובר הפסלים, המתעמת (במדרשים) עם נמרוד, עוברת במשה רבנו נגד פרעה, ממשיכה ב-"שלח את עמי" של יהדות בריה"מ, בגוש אמונים המתגרים במעצמות למען הגאולה ובנוכחות הבולטת של יהודים בקרב האינטלקואלים המתנגדים כיום לעריצות המאויסטית של התקינות הפוליטית.
פולחן האישיות סביב אהרן ברק, "משפחתו" המשפטית ו"תורתו" הוא הפך כל אלה. האיש הוא עריץ ללא כל מיצרים, (למעט אי אלו סייגים טקטיים זמניים), המקנא באלוה ובתאריו ("מלוא כל הארץ משפט") בסגנון נישטיאני, עם הארץ אנטי-דתי שאינו מסוגל להשלים את פסוק "שמע ישראל" ומנהל פרויקט פסאודו-דתי ("אדמו"ר של דת הדמוקרטיה" אמר אדם שהיום הצטרף אף הוא לכת, רח"ל) שניתן להגדירו - ולטעמי ראוי להגדירו - כמלחמה כוללת נגד אלוהי אמת ותורת משה בכל מופעיהם.
זהו פרויקט של אנטישמיות רוחנית שעדיין אסור לקרוא לה בשמה בקול רם, שנאה עזה למורשת היהודית, שנאה מכוונת, יצרית ואידיאולוגית כאחת ברוח המשומדים בשרות הכנסייה בימי הביניים. לכן, אין כל פלא למצוא אנטישמיות בקרב תנועת אחים לנשק, כל הברכיים אשר כרעו לבעל וכל הפה אשר נשק לו.
אדגיש: זהו איננו פרויקט כפרני, אלא אלילי, המתיימר להחליף את התורה בפולחן פרעה/ברק ופנתיאון משפחתו, והדת אשר בדה מלבו.
יש מרצה למשפטים ששמה לא יוזכר, המתראיינת רבות בתקשורת כדי לשיר את שבחיו של האל. כשאני שומע אותה אני נזכר בנשותיו של גואל רצון. ניכר בה השבי המנטלי העמוק, שהוא פגיעה אנושה בצלם אלוהים ובנשמה הטהורה שבאדם, פגיעה והשפלה שהן לב החוויה האלילית, תועבת מצרים, בית עבדים. סליחה על השאלה, אבל מישהו היה נופל מהכסא אם היה מתגלה שברק עושה בה מעשה ברלנד בסתר?
"כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי". מעניין יהיה לנסח באופן מנומק היסטורית ותיאורטית את הקשר בין פולחן עריץ לאנטישמיות ולתאר את מלוא המדרון. מעניין יהיה לחקור מוטיב זה אצל ציבור יהודי נוסף שבגד במורשת האנטי אוטוטרית באופן נרחב בהרבה: הציבור החרדי. כבר כתבתי בעבר ובעז"ה עוד אכתוב באריכות יום אחד על האיכות האלילית של כמה וכמה מהגדוילים והפולחן שלהם. האם פולחן זה כרוך גם הוא באנטישמיות? שנאה ליהודים שאינם חרדים?
חלק מהמדרון הוא זה: בהינתן ש-"ה' אלוהיכם אמת", אי-רציונליות ושקרים כרוניים ואגרסיביים המלווים בזעם קדוש ("עצבים", נקראים האלילים לאורך ספרי הנביאים. "סמל הקנאה המקנא" אף הוא שמו של אליל) הם מאפיין אלילי קדום עוד מימי פולחן המולך ונביאי השקר. מאפיין זה נוכח בעצמה בשיח הפסאודו-משפטי של המשפחה. אין שום פעלול שאינו קביל, החל מייבוא משפטי מבנגלדש (פשוט מדהים. אני מחכה שרוזנאי יצטט פתווה מסעודיה או פסיקה מבית משפט של צדאם חוסין. למה ללכת סחור סחור?) ועד לתעמולה בסגנון סובייטי לסטודנטים צעירים, זועמים לפרקים ומבולבלים, בקבוצות הוואטסאפ שפתחו המרצים שלהם.
האוניברסיטה העברית אף פתחה השנה קורס אבני פינה פוליטרוקי בשם "מהות הדמוקרטיה". חשבתי שחשיבה מהותנית היא פסולה?
מעניין מה תהיה תרבות הדיון בקורס הדמוקרטי המדובר. האם ישמעו גם דיונים בעד רפורמות במערכת המשפט או אף דברי כפירה באלוהותם הכול היכולה ובאל-טעות של משפחת המשפטנים? לא. "ככול אשר יורוך, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין". המקובלים יאמרו שהאלילות היא שמאל קיצוני בעולם הספירות, מידת הדין הקשה שאינה אלא קטרוג, פירוד והרס, תביעת צדק עיוורת ונקמנית.
אני שמח שהתפללתי מעומק הלב ביום כיפור גם על השמאלנים. תפילת נעילה בכיכר העיר ברמת גן הייתה טובה. חשתי התרוממות רוח במהלך היום, עד הרגע שפתחתי חדשות באוטובוס הביתה ומיד חשתי תחושת קבס.
יש צורך להרחיק את מצביעי השמאל הנורמטיבים מהפסולת האנטישמית במחנה. קל זה לא יהיה. נושא האוטו-אנטישמיות הוא הנושא המודחק ביותר בכל תחומי חקר העם היהודי, עד כדי כך שטרם נכתב כרך היסטורי אחד המתאר את תולדות התופעה.
אך השאלה היכן עובר הקו שבו השמאל הופך בלתי לגיטימי נותרה תלויה באוויר וזקוקה לתשובה דחופה הן עבור ישראל והן עבור תרבות המערב העכשווית. אני תוהה מהיכן תגיע תשובה, אך ברור לי כשמש שחשוב להעלות שאלה טעונה זו גם במחיר מחלוקת. רק מי שיתעקש לשאול שאלות כנות יקבל תשובות כנות. וכבר לימד אורוול שההגדרה של דיקטטור הוא אדם שאסור להעביר עליו ביקורת.

x