תגובה מלאה (לפני עריכה סופית) למאמרו של אלחנן ניר "הציונות הדתית והחרדים: ברית לא קדושה" (מקור ראשון 15.3.2024)

 

ניתן לסכם את מפעלו הרוחני של הראי"ה קוק זצ"ל כך:

החילון ירד לעולם עם המודרניזציה כדי לחדש יסודות חיוניים שהעולם הדתי לא היה בשל לחדש בכוחות עצמו. הראי"ה תלה תקוות במהפכה הציונית שתתניע תהליך של בירור והעלאת ניצוצות מן העולם החדש והחופשי, פרי המהפכות המודרניות, שנוצר לנגד עיניו - כלכלה מודרנית, ממשל דמוקרטי, צבא, מדינאות, תקשורת חופשית, מדע מדויק וחקירה חופשית בכל חכמות עולם - תשתמש בכל אלו לתקומת עם ישראל ומלכותו. הוא צפה תהליך היסטורי דיאלקטי שיניע את עם ישראל מדתיות שטייטעל, קדם-מודרנית ופרימיטיבית, אל עולם מודרני ונאור אך חילוני, ולבסוף תתחדש יהדות נאורה, נבואית, בארץ ישראל ותחיה מדינה שהיא למעשה ציוויליזציה יהודית, המתחרה בהצלחה מול מיטב התכנים של עולם הרוח הגלובלי. שלשת השילובים של רבנים בעלי חזון שביקשו משומרי המצוות להשתלב בעולם המודרני – תורה ודרך ארץ (רש"ר הירש), תורה ועבודה (ציונות דתית), תורה ומדע (רי"ד סולובייצ'יק) עולים לכדי היבטים שונים במהלך זה, מדעתם ושלא מדעתם.

מרגע שירדו לעולם דרך ארץ, עבודה ומדע, לא יפסיקו אלה להתקיים אם ייסגרו דלתות בית המדרש בפניהם. בבקשם "נאר תיירע" והשקפה טהורה" הנקייה משילובים, למעשה בוחרים החרדים לשלב את תורתם עם שלילתם של שלשת המושגים הנ"ל, לאמר: תורה ופראות, תורה ובטלה (או ליסטות), ותורה ובערות. בכך, במקום לברר ניצוצות מן העולם המודרני הם מתבררים לקליפותיו.

כמו סטודנט המסרב לגשת למבחן ומקבל ציון אפס, ברירת המחדל של ההנהגה החרדית תהיה לבחור את הבחירה הציבורית השגויה והמזיקה ביותר: בכלכלה ייצרו עולם המושתת על ניצול, הונאה ותלות. במדינאות יטו אל החולשה והכניעה לשונאי ישראל, ובמדיניות פנים אל טוטליטריות ושבטיות המקדמת טובת עצמם לטובת הכלל. ערוצי התקשורת החרדים מתגאים בכינוי "פראבדה חרדית", והם מלאי ארס ושטנה לעולם ומלואו, וכל שכן שאינם מנהלים דיונים כנים ופוריים עם איש.

ואלו "חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותיכם". העולם החרדי המתקיים בצורתו הנוכחית מאז מהפכת הרב שך, הינו עולם אנטי-מסורתי. המפכה של הרב שך משמעותה הייתה החרבת שארית העולם הישן כדי להקים על חורבותיו עולם יהודי שאינו מבוסס על מסורת חיה אלא על ספרים ועל פרשנות מחודשת לספרים שנכתבה בידי ראשי ישיבות, שאינם פוסקי הלכה, פחות ופחות מעורבים היו עם הבריות, וכאמור, התנגדו לכל העולם המודרני שסבב אותם. לא במקרה, בניגוד לעולם התורה הציוני, לימוד הלכה נחשב ללימוד נחות שאינו ראוי לבחור ישיבה חרדי. בשורש הדברים, העולם הזה מגונה בעיניהם, וגאוותם על היותם אנשים בלתי-מעשיים שאינם מורידים שכינה לארץ.

לכן יש חשיבות עליונה בדבריו של אלחנן ניר על הבעיה הרוחנית שמעטים בעולם התורה והרבנות הציוניים נוהגים לדבר עליה: אופייה של התורה החרדית והשלכותיה הלכה למעשה. הכותב דן באריכות ובחמלה בכישלונות הרוחניים של עולם התורה החרדי, ונאמנים פצעי אוהב. אך לדידי, ראוי היה לדון לחומרה קודם כל את ההצלחות של התורה החרדית, שכולן ניצחונות פירוס לתקומת ישראל.

בהינתן המסגרת הרוחנית שתיארתי לעיל, מה היא אופייה של תורתם? אין צורך לנחש, די לקרוא עיתונות ולהתחקות אחר שורשי התופעות המתגלות שם.

בניגוד לרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה בן בית בעולם התרבות הגבוהה של העולם הערבי וידע למסור שם את דבר השם, בניו וממשיכיו אינם בני בית באף עולם של תרבות גבוהה, וכדברי פרופסור אליעזר שוויד ז"ל, מי שיתנכר לתרבות המערבית הגבוהה, ברירת המחדל שלו תהיה התרבות הנמוכה.

מדי פעם נהוג להעיר הערות שקטות על פראותם של תלמידי ישיבת פונוביז' וסכסוכי הכנופיות המתנהלים בישיבת הדגל. אך הקושיות צריכות להתחיל מרבותיהם וגדולי הדור שלהם. רבנים ליטאים מתגאים בבורותם בהוויות העולם, שהיא בעיני קהלם תו תקן לקדושתם. אדרבה, רבנים ציונים המומחים לחכמות הגויים, אינם באמת גדולי הדור. בעולם הפוך זה, מוחלפות מצוות ועבירות, חכמה וכסילות, אהבה ושנאה, אמונה וכפירה, וכל ניסיון לחזור אל עבר עולם ישר מוגדר כסטייה שתמיט חורבן על עולם התורה. אין זה מקרה שאף ספר תורני חשוב לא נכתב בידי מי שגדלו לאחר מהפכת הרב שך.

הראי"ה ניבא את סופה של הקדושה הגלותית "שכנגד הטבע" ואת עליית  "הקדושה שבטבע". העולם החרדי המציא תורה חדשה הכופרת הן במושגי הקדושה של מסורת ישראל (וכלל לא הזכרתי את העיוותים בעולם ישיבות המקובלים. כיצד חיפוש רוח הקודש יכול לדור בכפיפה אחת עם העולם שתיארתי?) והן בטבע האדם הנורמטיבי המקובל על בני האדם לדורותיהם.

הפרויקט החרדי הינו הנדסה חברתית טוטלית יותר מזו הסובייטית. התוצאה הנוראה ביותר של הניסיון להפוך נהגי מוניות, אנשי עסקים, וקומיקאים פוטנציאלים לרבנים תהיה הצלחתם להוציא תעודת רבנות.

הניסיון של רבנים ציונים לאמץ לחיקם את התורה החרדית ולהתקרב לאורח החיים החרדי אינו מוסיף תורני גוון נוסף לחזונו של הראי"ה אלא פוגע בתורה ומסכן את הציונות הדתית בהידבקות בכל העיוותים הרוחניים שתיארתי. מוטב יעשו רבנים בעלי קשרים בעולם החרדי אם ימצאו דרכים ישרות להחזיר בחורי ישיבות חרדיות בתשובה שלמה.