ג'ון לוק מגיח מן הח'ייבר ומציל ילדה בוונקובר – או: אפגני ישראלי צופה בסרט What is a Woman

 

הסרט What is a Woman עלה לכותרות לאחרונה, לאחר שבתגובה לניסיון של חברת טוויטר למנוע את הפצתו בחינם בעמוד הטוויטר של יוצריו (במאי: מאט וולש, הפקה: Daily Wire +, חברת ההפקות של העיתונאי בן שפירו) הפיץ לא אחר מאשר המנכ"ל ובעליו של טוויטר, אילון מאסק, את הסרט בעמוד שלו, והפך אותו תוך כמה ימים לאחד הסרטים הנצפים ביותר אי פעם (כ-200 מיליון צפיות לעת עתה). אני צפיתי בו לפני כמה חודשים, באתר של דיילי וייר פלוס. הוא עדיין זמין לצפייה חינם בטוויטר.

הסרט מתחלק לשני חלקים, כמעט שווים באורכם. החלק הראשון הוא דוקו-סאטירה על הפקולטות למגדר, ועל פעילים למען עניינים אלו. באחד מהשיאים של חלק זה, וולש מבקר שבט ציידים באפריקה ומספר להם על החידושים האחרונים בתחום המגדר בארצות הנאורות. סצנה קורעת מצחוק. אוריינטליסטי? קולוניאליסטי? לוולש לא אכפת, וגם לא לאפריקאים, אז שחררו. סצנה נהדרת, וכל הצדדים נראו מרוצים במאת האחוזים.

החצי השני של הסרט הופך ללא התראה לדיסטופיה מבהילה. וולש מראיין נפגעים של ההמלצות ה"רפואיות" העדכניות בתחום הטרנסג'דרים. במספר סצנות מזעזעות וולש מראיין אישה, שבמצוקתה, החליטה להפוך לגבר, וזמן לא רב לאחר הטיפולים הנוראים, הבינה שעשתה את טעות חייה. כיום היא מקדישה את חייה להזהיר מתלבטים מן המלכודת הסוגרת עליהם. באופן כללי, החצי הזה של הסרט כמו לקוח מראיונות עם דיסידנטים מבריה"מ או ניצולים מטבח או כת סדטיסטית כלשהי. חומר קשה מאד לעיכול, גם אם אינו גרפי מבחינה ויזואלית. יישר כוחו של וולש על האומץ הנדיר. "כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו".

...

אך אני רציתי להתעכב על סצנה אחת, בדקה 1:03:46. בסצנה הלקוחה כולה היישר ממשטר אופל, וולש משוחח בטלפון עם אדם שכל פרטיו המזהים טושטשו למעט קולו. וסיפור בפיו:

בשנת 2018, בתו בת ה-13 בקשה להפוך לגבר. חלילה, לא לקנות אלכוהול בפאב, זה אסור, רק להתחיל תהליך לשינוי מין, הכולל “Puberty Blockers” )והסרט מבהיר: מדובר בלשון נקייה לסירוס כימי, כמו שעושים לפדופילים) – כריתת שדיים, הזרקת הורמונים של המין השני, ועוד תהליכים נוספים חסרי כל בסיס רפואי אמפירי. בית החולים לילדים בוונקובר זימן את האב הגרוש רק כדי להודיע לו על כך, כי לפי חוק British Columbia Infants Act העדכני הוא גם ככה לא יכול למנוע זאת ממנה. האב סירב בתוקף לקבל את דעת הרופאים. בית החולים פתח במסע שכנועים קצר, והאב בשלו. לבסוף, קיבל האב הודעה שיש לו שבועיים להתייצב בבית משפט אם יש בסיס חוקי להתנגדותו.

מדובר היה במשחק מכור, והאב סירב לשתף פעולה. ולא זו בלבד, אלא שהאב האומלל המשיך לכנות את בתו בכינויי גוף נקביים. לפי החוק הקנדי מדובר באלימות במשפחה, או בלשונו של האב: "ממש כאילו לקחתי מטאטא ודפקתי לה בראש", והאב הוכנס למעצר בית. בסיום השיחה וולש שואל האם בתו הקטנה מקבלת כיום הורמונים, והאב עונה בקול שבור: "כן".

כשצפיתי בסצנה עבר עלי רגע אפגני. אמרתי לעצמי כך:

אם חלילה הייתי האב הזה, ומישהו היה מאיים על שלומה של בתי הצעירה והמבולבלת, והייתה לי סיבה מבוססת לחשוב שרציחתם של הרופא, התובע, או כל אדם אחר, היה מציל אותה מרוע הגזרה (והלכה למעשה, במקרה הספציפי הזה, לא נראה שזה היה מועיל. קנדה כולה משוגעת כעת), הייתי עושה זאת. "ואביט כי אין עוזר ואשתומם כי אין סומך, ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני" (ישעיהו סג ה), כמו באפגניסטן. ויותר מזה, אם יבוא אדם ויגנה רצח זה, אומר לו שכל אב שלא היה עושה זאת, אינו ראוי כלל להיקרא אבא, יהודי, או גבר, וחבל שלא הציע להתחלף עם בתו, כי הוא גם ככה סריס.

הבסיס ההלכתי לטיעון הזה הוא כמובן דין רודף. מעבר לכל השיגעונות התקשורתיים והאקדמיים סביב המונח הזה מאז תקופת רבין (כן, גבריהו, אני מתכוון אליך) עומדת טענה אוניברסלית, קבילה משפטית, פשוטה ושווה לכל נפש, שבמסורת הפוליטית המערבית נטענה בידי ג'ון לוק: אם במדינה חופשית והוגנת אדם רודף אחריך עם אקדח טעון ומנסה לירות בך, אינך צריך להתקשר לבית המשפט או לחכות לשוטר. מה שמוטל עליך לעשות הוא לשלוף מיד את האקדח, להשיב אש חיה, ולעשות כל מה שצריך כדי להסיר סופית את האיום מן האדם הנרדף, בין אם זה אתה ובין שזהו אדם אקראי המותקף ברחוב. מי שמסרב לעשות זאת עובר על כמה עבירות לפי ההלכה. (ראו תקציר בסיסי של הדיונים ההלכתיים סביב דין רודף בויקיפדיה)

מה ג'ון לוק היה אומר לאותו האב? אני רוצה לקוות שהיה דבק בעמדתו ומורה לו להיאבק עד נשימתו האחרונה, בכל דרך ריאלית שתציל את בתו. האם היה גוזר את דינה של קנדה כמדינה עריצה שראוי, לשיטתו, לארגן נגד ממשלתה מרד אלים של תושבים הגונים ושוחרי חופש הנאנקים תחת עולה העריץ? הלכה למעשה הייתי אומר שלא. לא בגלל שזה מעשה פסול עקרונית בעיניו או בעיניי. אדרבה, מרד כזה הוא בעל השראה ויסודות תיאורטיים תנ"כיים/נבואיים מובהקים, אותם פיתחו הפרוטסטנטים בהגותם הפוליטית והדתית, ודרכם הגיעו ללוק וממנו לאבות המייסדים של ארה"ב. אלא שאינני חושב שצעד כזה היה מוביל לתוצאה המבוקשת. לא ככה מחליפים שלטון עריץ בימינו, לפחות לא במערב. ממילא, כיוון שהמטרה הייתה מלכתחילה החלפת השלטון העריץ ולא אלימות רצחנית לשמה, אם האלימות אינה מועילה להשגת המטרה, היא תהיה אסורה.

בכל מקרה, הייתי רוצה להאמין שלוק היה נעמד בימינו בצד הנכון של המאבק על החופש, והיה מזכיר לכולנו שחופש אמיתי הוא ברכה קדושה ומתת אל, וצריכים להיות מוכנים גם לשלם עליו מחיר אמיתי.