על פול ארליך, נביא השקר של התפוצצות האוכלוסין (פורסם בעולם קטן פרשת נח, "הפרופסור שלא אהב ילדים")
נוח לו לאדם שלא נברא
בסוף
שנות ה-60' הפך פרופ' פול ארליך, מומחה לחרקים, לפנים של התנועה למניעת התפוצצות
האוכלוסין. גם לאחר שנבואותיו החוזרות והנשנות על הקץ המתקרב הופרכו באופן מרהיב
הוא עדיין אינו מוכן להודות שטעה. על נביא השקר של צמצום הילודה וחסידיו המעטים
בארץ הקודש.
אולי
חדי העין שביננו הבחינו בשנים האחרונות לקמפיין לצמצום ילודה שמתנהל בעיקר מעל דפי
עיתון 'הארץ'. הדובר החשוב ביותר בשבח הקמפיין האקזוטי למדי היה הכלכלן הימני
פרופ' עומר מואב. אך נדמה שבראש חששותיו ניצבת קודם כל דאגה לגיטימית מפני תופעה
של משפחות גדולות בציבורים בהם קיימת אידיאולוגיה של הימנעות מעבודה והתפרנסות
מהקופה הציבורית. אך לאחר כל צלצולי הקמפיין, פרופ' מואב מחזיק 30,000 עוקבים בפייסבוק ואילו הקבוצות השונות
של "אל-הורות" הן בעלות פחות מאלפיים חברים, והעמוד של "צמצום
והפסקת הילודה בישראל" מחזיק כיום כ- 237 עוקבים בלבד. עדות לא פחות חזקה על
מידת הרצינות של הקמפיין היא העובדה שדוברו הראשי, פרופ' אלון טל, הוא אב ל-3.
אך
פרופ' פול ארליך (כיום בן 89) הוא סיפור אחר לגמרי. ארליך גדל במשפחה יהודית
מתבוללת בארה"ב. בשנות ה-50' רכש תארים בזואולוגיה ואנטומולוגיה (חקר חרקים),
והתמחה בחקר פרפרים וקרדיות. בשנת 1968 כתב רב מכר בשם 'פצצת האוכלוסין'The
Population Bomb ובעקבות הופעותיו התקשורתיות הרהוטות, הוא היה לפנים התקשורתיות של קמפיין
למניעת "התפוצצות האוכלוסין". קמפיין זה שהחל עוד לפניו היה בעל השלכות
עצומות ברחבי העולם השלישי, ועקבות עמנו עד היום במאמצים של האו"ם לתכנון
משפחה בעולם המתפתח.
ספרו
של ארליך היה בעל טון אפוקליפטי מתחילתו ועד סופו. במהדורתו הראשונה הוא נפתח כך: " המלחמה למען האכלת האנושות כולה כבר
הוכרעה כהפסד. בשנות ה-70' מאות מיליוני בני אדם ימותו ברעב למרות כל תכנית
חירום שתינקט. בשלב מאוחר זה כבר לא ניתן לעשות דבר כדי למנוע את עליית שיעורי
התמותה." בהמשך הספר המליץ על מיסוי ילודה והשווה בין התרבות אנושית
בלתי מבוקרת להתרבות חסרת מעצורים של תאי סרטן, ובפרק הסיום הצליח המחבר להגיע
ל"פתרון חלקי": פיקוח הדוק על הילודה דרך הוספת חומר מעקר למי השתייה
וחלוקת תרופה לעיקור באופן מפוקח על ידי הממשלה (בניגוד לפרופ' טל, ארליך עצמו הוליד
ילדה אחת וביצע ניתוח לקשירת צינור הזרע). ההצלחה הגדולה של הספר בנתה לארליך
קריירה שלמה כמחשב קיצים סדרתי, והוא ניבא שוב ושוב מי לרעב ומי לחרב האנרכיה
שתבוא בעקבותיו. גם לאחר שתחזיותיו לשנות ה-70' הכזיבו כליל, הקריירה כנביא
וכרוקסטאר אקדמי נמשכה כרגיל. עוד שני ספרים הופיעו ('התפוצצות האוכולוסין', 1990,
ו-'גודל האוכלוסייה המיטבי', 1994) והלך הרוח של רעיונותיו השפיע עמוקות על
מדיניות המוסדות הבינלאומיים כלפי העולם השלישי. אך כדי להבין מדוע תנועה ובראשה אדם
בעל רטוריקה מטורפת כל כך הפכו לבעלות עוצמה כלשהי, צריך להתחיל את הסיפור מתחילתו:
באנגליה, שנת 1798 עם צאתו של חיבור בשם "מסה על עקרון האוכלוסייה"
מאת של כלכלן, דמוגרף וכומר בשם תומס מלתוס Thomas Malthus.
המלכודת
המלתוסיאנית
עיקרי
טיעונו של מלתוס בקיצור נמרץ נשמע כך: חברה אנושית יכולה להתרבות עד לקץ המשאבים שלה,
ובעיקר קץ האוכל. ברגע שתימצא התפתחות טכנולוגית שתגביר למשל את יבול החיטה, אז
הגידול ביבולים יתורגם תמיד לעידוד ילודה, שוב, עד לגבול היכולת להאכיל את
האוכלוסייה. חישובו של מלתוס (שהתברר לימים כלא מדויק) הראה שהאוכלוסייה גדלה בטור
הנדסי ואילו אספקת המזון רק בטור חשבוני, וקיימת "מלכדות מלתוסיאנית"
שפירושה שגידול האוכלוסייה לעולם ייתקל תקופתית במחסור מזון,
וה-"עודפים" האנושיים נגזרו מראש למיתה. לכן המליץ מלתוס על הגבלת
הילודה כדי להאט את קצב הגידול ולמנוע את האסונות הצפויים מראש. אירוניה היסטורית
היא שספרו של מלתוס נכתב ממש ערב המהפכה התעשייתית, שהיא הרגע שבו הטכנולוגיה
ניצחה אט אט את המלכודת המלתוסיאנית. מתקופה זו חלה בארצות מתועשות לראשונה
בהיסטוריה עלייה דרמטית באוכלוסייה העולמית (משחר ההיסטוריה ועד שנת 1800
אוכלוסיית העולם מעולם לא מנתה מיליארד איש, וכיום היא כמעט 8 מיליארד) ובעושר גם
יחד. יש לציין שגידול האוכלוסייה נבע בעיקר מתנאי מחייה ושירותי רפואה טובים יותר
ואילו מספר הילדים לנפש דווקא פחת, משום שעם הירידה החדה בתמותת התינוקות כבר לא
היה צורך בשיעורי ילודה גבוהים מאד כדי להשאיר צאצאים בעולם, ועם המעבר מחקלאות
לתעשייה פחת הצורך בידיים עובדות במשק הבית. במצב זה הורים העדיפו להשקיע באיכות
הילדים ולא בכמות. כלומר: במצב החדש היה עדיף לגדל משפחה קטנה יותר ולהיות
מסוגלים לממן חינוך מודרני לילדים כדי שיזכו למשרה בעיר הגדולה ולחיי בורגנות.
נציין שבימינו הגיון של "כמות מול איכות" עדיין תקף בעולם המתפתח, אך לא
בכלכלה מפותחת. זאת הסיבה שהאו"ם וקרנות כגון 'קרן ביל ומלינדה גייטס'
מעודדות תכנון משפחה בעולם השלישי (נציין שהרבי מלובביץ' התנגד לקמפיינים כאלו גם קרב
גוים), אך רבים מקוראי שורות אלו יעידו שבישראל שני הורים אקדמאים יכולים לפרנס
ברווח גם משפחה גדולה.
יציאה
מן המלכודת המלתוסיאנית
העקרון
עליו הצביע מלתוס היה נכון ביסודו וניתן לנסחו כך: במצב הקדם-תעשייתי אין מספיק
אוכל להאכיל ילודה בלתי מוגבלת, וגידול האוכלוסייה הוא איטי ומוגבל. שובר השוויון
שמלתוס לא חזה הוא הטכנולוגיה, ובעיקר הטכנולוגיה החקלאית.
שתי
המהפכות הגדולות בתחום זה היו:
א.
סינתוז אמוניה ליצירת דשן, מה שביטל את התלות בגללי בהמות.
ב.
"המהפכה הירוקה" – השבחה גנטית של זני תבואה ומקורות המזון
העיקריים בעולם, בראשם חיטה ואורז.
'תהליך
הבר' להפקת אמוניה לדשן זיכה את הכימאי היהודי-גרמני פריץ הבר בנובל לכימיה בשנת
1918, אך שימש שנים מעטות אחר כך גם ליצירת גז ציקלון B. אבות המהפכה הירוקה, ובראשם האגרונום האמריקני נורמן בורלאוג,
זכו בנובל לשלום בשנת 1970 על הצלת מאות מיליונים מרעב בתת-היבשת ההודית, אך גם
הוא לא הצליח למנוע את אחת הפרשיות האפלות
בהיסטוריה ההודית, שהייתה כרוכה במדיניות מבית מדרשו של ידידנו ארליך.
בהודו
עובדים אחרת
באופן
מסורתי היו מפגות רעב תקופתיות בהודו שגבו מחיר עצום בחיי אדם. עם חלוקת הודו
והקמתן של הודו ופקיסטן בשנת 1947 מיד נשאלה השאלה כיצד מדינות עניות אלו יצליחו
להאכיל 330 מיליון בני אדם. קובעי מדיניות בהודו ובעולם הפעילו את ההיגיון של
מלתוס, ואמרו שחיוני לצמצם את קצב גידול האוכלוסייה. הדברים הגיעו לכך שבשנת 1965,
בשיאה של בצורת קשה בהודו, נשיא אהר"ב ג'ונסון התנה את משלוחי הסיוע הענקיים
של החיטה לתת-היבשת בתוכנית לצמצום הגידול באוכלוסייה. למזלם של ההודים והפקיסטנים
בדיוק אז בורלאוג החל לזרוע בארצם את החיטה ממעבדותיו. חיטה זו הייתה עמידה לפגעים
ובעלת תנובה כפולה והיא זו שסיימה לצמיתות את מכות הרעב בתת היבשת. כל תת התזונה
שיש שם כיום מקורו בשחיתות ממשלתית ובמלחמות ולא במחסור במזון.
אלא
שהודו המושחתת והפרועה עדיין רצתה לצמצם אוכלוסין. באחת הפרשיות האפלות בתולדותיה
בשנת 1975 ראשת ממשלת החירום אינדירה גנדהי הנהיגה מצבעים של סירוס גברים עניים בשידול,
ואף בכפייה. ההיגיון של ארליך הופעל עד תום. עד היום הודו פועלת (ללא כפייה) לתמרץ
מיעוט ילודה, ובשנת 2019 חוקק 'חוק לשליטה בגידול האוכלוסייה'.
סוף
דבר, ארליך הנאו-מלתוסיאני הזקן מעולם לא הודה שקיציו
הכזיבו, ואדרבה, ציין בראיון ב- 2105 שהוא "היה אופטימי מדי" בספריו.
בראיון ב -2012 ל-'הארץ' הכריז "ישראל חייבת להכריז שציוני אמיתי מגדל משפחה
קטנה" כי אין לישראל קרקע ומשאבים לעוד ילדים. מאז 'הארץ' מחזיק מחרה אחריו.
אך כבר קדמם נביא אמת וניבא: "מעט מעט אגרשנו מפניך, עד אשר תפרה ונחלת את
הארץ". אם אחד מקוראי העיתון ינסה למכור לכם סחורה זו, שלחו אותו לקרוא מעט
על פרופ' ארליך, והזכירו לו שהיום הנבואה ניתנה לשוטים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה