דרשה לפרשת תולדות: "ויחרד יצחק "- יצחק כגדול הדור חרדי עם בנו עשיו

 א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי.  

יצחק גדול הדור היה, אך זקן, עיוור ולא מעורה במציאות, ורוצה להכתיר את בנו עשיו הרשע לאדמור תחתיו

 

ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד.

עשיו, אתה למדן גדול, קח שולחן ערוך עם נושאי הכלים, תלמוד, ואת כל קושיותך וצא וכתוב קובץ חידושים, כי ציד בפיך, ולמדן פלפלן אתה.

 ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. ה וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא. ו וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. ז הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי. ח וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. ט לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב.

ודרשו חז"ל "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה,  האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים" – פירוש: יעקב אבינו איש תם לא היה למדן רמאי משדין יהודאין כעשיו הרשע, אלא היה חכם אמת, ציוני המאמין בעם ישראל ובגאולה ובבית המקדש, ולכן היה מקריב פסח וקרבן חגיגה לאביו.

 

 י וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ. יא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק.

פירוש: עשיו יש לו ספודיק ופראק, ואנכי ציוני ואין עלי תחפושת של רבי.

יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה. יג וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי.

רבקה מבינה הסכנה בהתגרות בצדיק הדור יצחק, אך עליה קללתו, כלומר, אם עשיו הרשע יהיה אדמו"ר אז רבקה וכל נשות עם ישראל יסבלו גזירות ו"תקנות" נוראות תחת עשיו הרשע, ולכן כדאי הוא ליעקב לשים נפשו בכפו.

יד וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. טו וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. טז וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו.

עזים הם השעירים, כלומר שדים כבפסוק "ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים", שיעקב מתחפש לשד יהודי.

יז וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ. יח וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי. יט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ. כ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. כא וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא.

ודרשו חז"ל שיצחק חשד משום שיעקב איש תם הזכיר שם שמים, ועשיו אין שם שמים שגור בפיו, כי למדנים שדין יהודאין אינם מאמינים בקב"ה אלא שרץ יש במוחם כדברי מוהר"ן מברסלב (שיחות הר"ן קו)

כב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. כה וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ.

פירוש: יעקב הגיש לו קרבן בשר קודש עם לחם האמונה כהלכתו, ומזג לו גם יינה של תורה, סודות חכמת האמת שאין לעשיו הרשע חלק ונחלה בהם.

כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה.

 שדה אשר ברכו ה'- זו השכינה הקדושה, חקל תפוחין קדישין, ההולכת עם צדיק האמת הראוי להיות גדול הדור תחת אביו.

כח וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

פירוש: שהאומות כולם ראויים לעבוד לצדיק האמת, מלך המשיח, שאינו רודן ונצלן אלא כהן לאל עליון, שליח ציבור ושליח ה'.

ל וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ. לא וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

 פירוש: עשיו הרשע חיבר קובץ חידושים ומבקש שאביו יכתירו לאדמו"ר ולגדול הדור שירדה בעם ישראל בפרך

לב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

ידוע בשם הגר"א שכדי להבין עומקה של מילה מהתורה יש לראות פעם ראשונה שהיא מוזכרת בתורה. ופה מוזכר לראשונה המילה "חרד", כלומר, חרדי. ועמוקים הדברים ונוקבין עד התהום. שיצחק "חרד חרדה גדולה", פירוש חרד על חרדתו. שהבין כעת מה עשה יעקב ומיהו עשיו הלמדן הרשע, ויצחק חזה עד סוף הדורות את דברי מורנו הבעש"ט זצ"ל שאמר ש-"לפני הגאולה יהיו רבנים מזויפים כארבה לרוב והם ירחיקו את הגאולה", ויצחק הבין עד היכן החרדיות מגיעה, ובירך מיד את יעקב איש תם, צדיק האמת הציוני שידו תהיה גוברת עליהם עד הגאולה השלמה. (ועל פי דרכם של מרה"ל והאר"יזל שיעקב גנב מעשיו את השליטה בעולם הזה, פירש מו"ר הרב יורם אברג'ל זי"ע, שלמרות שבזוהר כתוב שהגנבה הייתה בהסכמה של רוח הקודש, אעפ"כ לא היה כדאי שיעקב גנב את הברכות, כי יעקב הוא אבי הלמדנים, וכשגנב הברכות נגזר על הלמדנים להיות גנבים בממון ושקרנים בדיבורם. כך ראיתי בשם מורנו הרב יורם, וכבר צונזר מכתביו בידי מוגי לב. ואם כן מובן מדוע נזכר חרדים. ונהרא נהרא ופשטיה)

לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי.

פירוש: עשיו עשה עצרת התעוררות והפגנה גדולה נגד "גזרות יעקב".

לה וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. לו וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה.

פירוש: שאתה מעולם האצילות ובעל רוח הקודש, ואם כן עשה רצוני, שאתה "כספומט של מעלה"

 לז וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי.

פירוש: שאני שלחתי את כל הגבירים ליעקב, וכל העולם עתידים לעבוד לו.

 לח וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל.

שמני הארץ, פירוש: קוגל ירושלמי שמנוני, ומטל השמים, פירוש: מה טל יורד כל בוקר קבוע וללא עמל, אך הוא דבר מועט, כך קצבאותיו של עשיו קבועים מממשלה ציונית גם כשאינו לומד, והן דבר מועט.

מ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ

 פירוש: שאתה תהיה איש ריב ומדון לכל הארץ ולכל העולם. ועד מתי גורל זו לעשיו וחיילותיו? "והיה כאשר תריד ופרקת" פירוש: שהדרך הסלולה לפניו הוא שיתפקר ויעזוב פלפוליו, וכך יעלה ויתברר אט אט לכלל עם ישראל לגאולה שלמה. רחמנא לישזבן מידיוהי, ויהא חלקנו עם יעקב איש תם הציוני חכם הרזים שממנו משיח צדקנו, במהרה בימינו אכי"ר.

x