בשבח אליטת הכישרון המשתפת ובגנות הנהגת ש"ס ובג"ץ, שתי אליטות נצלניות
גורמים פופוליסטים מסוגים שונים מכוונים את עיקר זעמם כנגד "האליטות". בין אם מדובר בפורום 'קפה שפירא' בעלון 'עולם קטן', באבישי בן חיים בערוץ 13 או בפאנלים הנוראים בערוץ 14, שמחילה על המילים, מזכירים לי כלבים על שרשראות הנובחים אלו על אלו מעבר לכביש. למרבה המבוכה גם רבנים כעמיחי אליהו ורבני ארגון חותם אינם נשמעים שונים בהרבה מערוץ 14, וגם להם טענות רבות כנגד "האליטות", מעין תרגום למונח "מלכות הרשעה". ומצד שמאל אלו פעילים סוציאליסטים סביב הגלובוס שאינם מסוגלים לנהל משק בית או לסדר את חדרם, אך מלאים ביקורות כרימון על מנכ"לים מצליחים כרמי לוי ואילון מאסק. ברצוני לנתח תופעה זו ממספר היבטים:
א. האם אין
אליטות טובות? האם אנו באמת מאמינים בשוויון מלא בנוסח אנרכיסטי? כיצד נגדיר את
האליטות הראויות, לשיטתנו?
ב. האם
תפיסות קוקניקיות על קדושת עם ישראל, כלל ישראל ואפילו פושעי ישראל (נדמיין דמויות
הוד עממיות כמו הנואפים משה כחלון ואתי כרייף - נשואה או גרושה? - או כמו
הח"כים המורשעים של ש"ס)
מובילים לשנאת האליטות?
ג. האם
ראוי לבסס עמדות אלו על תפיסת ה'ערב רב' של תיקוני הזוהר[1], שאחד ממופעיהם הראשיים היא
אליטת החצרנים בספרד, ואליטות ה"מתיוונים" לסוגיהם? מעניין לא פחות לדון
באליטה הרבנים והדיינים, שגם ביניהם יש ערב רב לדברי התיקונים. עוד נגיע לרבני
ש"ס.
מן הפסיכולוגיה
אבולוציונית אל הכלכלה
כפי
שג'ורדון פיטרסון נוהג להטיח בפמיניסטיות שוב ושוב, אין בטבע שוויון מלא בין
פרטים. לא רק בחברות שבטיות יש צ'יף, אלא גם אצל פרימטים ואפילו לובסטרים. לכל אלו
יש מנהיג, זכר אלפא (וזה תמיד זכר, למעט במינים שלנקבה יש כוח פיזי עודף, כמו
מינים שונים של דגים). וכיצד עולה לשלטון זכר האלפא? התשובה היא שבטבע ישנו גורם ראשי
של כוח פיזי ו"חוק הג'ונגל" של כל דאלים גבר, אך ממד זה אף פעם אינו
בלעדי. גם במינים אלימים מאד לאלפא תמיד יש עניין בשיתוף פעולה עם חברי
להקתו, ולו במעט. שימפנזות חיות בלהקות עם "משטר" טוטליטרי ואלים מאד,
אך גם שם האלפא ישמש בורר בסכסוכים בין חברי להקתו ויפעל למניעת אלימות פיזית
מיותרת בתוך הלהקה. (כמובן שדמם של להקות אחרות מותר, וצדק הובס שהמצב הטבעי הוא
מלחמת כל בכל ולא הפרא האציל של רוסו. מעניין לציין שחוקי הנקמה שלהם דמיון לאלו של
חברות שבטיות אנושיות. לאחר רצח בידי קוף זר די להם להרוג קוף מלהקתו של הרוצח,
ואין צורך להגיע לרוצח עצמו.)
בהיסטוריה
האנושית ישנו מעבר ממצב טבעי למצב מתורבת, ועם מעבר זה הולכת ופוחתת האלימות. ושוב
פיטרסון נוזף בפמיניסטיות הטוענות ש"אלימות פטריארכלית" היא הדרך להגיע
לראש ההיררכיה, ומעיר שניכר היטב מסטטיסטיקות הפשע שפושעים אלימים נוטים להיות דווקא
טיפוסים א-סוציאליים, וככול שאדם מתקדם יותר בעולם המתורבת הוא נעשה אלים פחות, לא
אלים יותר. ומכאן נותר להסיק את הכלל: היררכיות מתפקדות היטיב מבוססות על שיתוף
פעולה נרחב והאצלת סמכויות, ולא על שלטון ריכוזי ואלים. ההיגיון פשוט: הפעלת
אלימות מעודדת מרד, בוודאי כשהיא מופעלת על גורמים כישרוניים כמו האליטה כלכלית
והחברתית במדינות קומוניסטיות, ואם אינך מוכן לתת להם לבטא את כישוריהם ואף לשתפם
בשלטון, כל שנותר לך הוא להפעיל רמה הולכת וגוברת של אלימות כדי להכריח אותם לשתף
פעולה. וממילא המדינה נחרבת כשהיא משקיעה את מירב מאמציה בפעילות אלימה במקום
בפעילות יצרנית.
ואם
כן, הסקנו כלל נוסף: האליטה השלטת ראויה שתהיה אליטת הכישרון. החלופה הקטגורית
היחידה לכשרון הוא אליטת האלימות. כמובן, ישנו מגוון גדול של סוגי כשרונות ושל
דרכים להפעלת אלימות. במונחים של הכלכלן דארן אג'מולו: מדינות מודרניות מצליחות הן
אלו שיש להן אליטה משתפת (Participatory Elites) - זו המשתפת את אזרחיה במשאבי המדינה ובגישה אל מסדרונות הכוח
והשלטון, ואילו מדינות נכשלות הן אלו שיש להן אליטה נצלנית (Extractive Elites) – מדינות בהן השליטים מנהלים
את המדינה עם מטרה ראשית לשאוב את משאביה לעצמן על חשבון רווחת האזרחים. החל
ממדינות עם דיקטטורים עם חשבונות סודיים וערמות דולרים, וכלה במדינות כמו מצרים או פקיסטן בהן הצבא שולט במשק ובהכנסות ואינו מאפשר יוזמה חופשית, התעשרות או קביעת
מדיניות מהותית כלשהי בידי גורמים אזרחיים.
עניין
חשוב נוסף הוא היות האליטה אליטה משרתת. ניתן לומר על אליטת המדע או
ההייטק, למשל, שהן אליטות כשרון מובהקות, אך מעבר לדרישה שלנו שהן יהיו אליטות
משתפות (כלומר, יתעקשו להכניס את בני כל העדות והדתות למוסדות שלהם על בסיס הישגי
בלבד, ללא כל אפליה או איפה ואיפה) האם הן אליטות משרתות? לא תמיד. די להתבונן
בבני גנץ נאבק כארי על פנסיות תקציביות לבכירים מערכת הבטחון. הם אכן בני כל העדות (ואולי
לא כל דתות, אבל ניחא) והם עושים יד אחת כדי לשדוד את קופת הציבור בסכומי עתק. לו
היו בעלי תודעת שרות אמיתית לא היו מעלים זאת על דעתם. כלומר, ייתכן מצב בה אליטה
הינה אליטה משתפת – חלקית בלבד - ונצלנית
בעת ובעונה אחת. עלנו לדרוש מן האליטות שלנו לא רק שותפות מוגבלת שהיא בעצם אחווה
שבטית כנגד שבט אחר המתחרה על משאבי המדינה, אלא תודעת שרות עמוקה ומסירות נפש
למען הכלל כולו, כמו שיש למיטב האליטות מכל הסוגים; חיילים, רבנים, מדענים, אנשי
עסקים וכו'.
מקרי
מבחן: מפלגת ש"ס ובג"ץ
להבנתי,
צמרת מפלגת ש"ס ו"משפחת בג"ץ" בראשות אהרן ברק הן אליטות
נצלניות מובהקות. דאגתן העיקרית של אליטות אלו היא לשאיבות משאבי המדינה לטובת
עצמן. ראשי מפלגת ש"ס הם עשירים מופלגים המנצלים את מעמדם כדי לנצל באופן
הציני ביותר את קהלם העני, תחת כסות מזויפת של יראת שמים. בן תורה אמיתי יאכל בשר רק בהכשר בד"ץ בית יוסף, אך כפי שהסביר ראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית,
עמיחי פילבר, [2]
מדבקת הבד"ץ היא בעצם מס על טיפשות, שכן אין המשגיחים של הבד"ץ עושים כל
בדיקה מעבר לזה שעשו פקידי הרבנות, וכל תרומתם לבשר הוא עצם הוספת המדבקה. אפשר
ללקט דוגמאות נוספות בלי סוף: משה יוסף (ואשתו יהודית לבית אבוחצירא), ראש בד"ץ בית
יוסף, קנה לאחרונה, על פי דיווחים שונים, בית בקיסריה בסכום של 50-52 מיליון ₪.[3] ח"כ ועקנין המחזיק בלולי
תרנגולים פעל ללא כול בושה - ולמרבה המזל, ללא הצלחה - להעלאת מחיר העוף בישראל[4], אך מפלגתו לעולם תהיה מגינת
העניים וה"שקופים". כמובן שהבעיה היא שורשית יותר, מכיוון שבניגוד לטענת
אבישי בן חיים, מפלגת ש"ס מעולם לא עשתה מאומה (כפשוטו! תוכיחו לי אחרת) לטובת
מצביעיה המזרחים שמחוץ למעגלי האליטה הנצלנית, והיא הגורם הגדול ביותר לעוני בקרב
המזרחים כיום. מערכת החינוך שלה לוקחת תלמידים נורמליים וכישרוניים והופכת אותם
לאנאלפביתים ללא תעודת בגרות (בדרך כלל) או השכלה תורנית ראויה לשמה (תמיד),
ומחנכת אותם לא ללמוד באוניברסיטה הכפרנית, פן לימודי הנדסה או אופטומטריה "יקלקלו"
אותם, כלומר, יבטלו את התלות המוחלטת שלהם במפלגת ש"ס. כמובן שבניהם של הנהגת
ש"ס לא לומדים במערכת חינוך זו, בבחינת "המקל לעצמו ומחמיר לאחרים הרי
זה רשע ערום"[5].
"משפחת
בג"ץ", כביטויו ההולם של השופט חשין, גם היא אליטה שבטית מושחתת
ונצלנית. מעניין לראות שכמו צמרת ש"ס, צמרת בג"ץ קשורים לא רק בקשרים
עסקיים אלא בקשרי נישואין (גילוי עריות?) והכל נשאר בתוך המשפחה. אפשר
למצוא ברשת מספר תרשימים המשרטטים אלו קרובים ואלו מקורבים אהרן ברק מינה לאלו
תפקידים, ומה שווי נסכיהם.[6] בג"ץ של אהרן ברק הוא פרויקט
שבטי-מגזרי מובהק, גם אם, בדומה למפלגת ש"ס, הוא מתכסה בנוצות לא לו של אמת
וצדק קוסמיים. כמובן שהתקשורת תתקוף את ראשי השבט הש"סניקי על צביעותם, אך
השבט הבג"צי הוא, לדידם, אל-טעות כאפיפיור וכמוחמד נביא האסלאם.
וזהו
כמובן עוד מאפיין שבטי: אין אפשרות לבקר את ראשי השבט, משום שהחשיבה השבטית
מבוססת על חשיבה דתית וצורת טיעון של עורך דין, כלומר: ראשי השבט וזכרי האלפא הם
מושלמים, נערצים וראויים לחיקוי בכל דרכיהם, כמו האלים ממש, ולכן אין להביע דעות
"כפרניות" של ביקורת, וכל שנותר הוא להתפלפל כדי להצדיק את כל מעשיהם וכל
תועבותיהם. מבחינה אבולוציונית, החשיבה הרציונלית או המדעית אינם טבעיים
לאדם והם מאוחרים ברבבות שנים לחשיבה המיתית-דתית ולטיעוני האינטרס העצמי של עורך הדין
הפנימי שבאדם.
רבני
ש"ס
כשגרתי
תקופה קצרה בירושלים לפני כעשור, שמעתי בחור דתי מתאר תופעה ירושלמית ייחודית[7] אותה כינה תופעת ה"ערס-דוס".
מדובר בצעירים שהם בעת ובעונה אחת "מתחזקים" ומתקרבים לדת
ו"ערסים", מקרובים לחוגי בריונים וכנופיות. לדמויות אלו ציציות ארוכות
וכיפה שחורה, אך גם אולר, אגרופן או מנת אלכוהול וסמים יימצאו ברשותן.
אך מי
הם הרבנים של הערס-דוסים? לקח לי כמה שנים לגלות, אך מסתבר שכל ערס-דוס יש
"ערס-רב". ויש היררכיה בין יש הערס-רבנים: ערס-רב שזה עתה נכנס לשוק יחל
לפרסם סרטוני יוטיוב לצאן מראיתו, כמו אלו של "הרב" איתן אל-בגדדי. אלו בעלי כשרון יצירתי רב יותר יפרסמו סרטוני פרובוקציה או קונספירציה[8] המזכירים את דברי הרהב של מתאבקים
או פושעים בכירים למול מצלמות.
אך גם
לערס-רבנים יש אליטות. מדובר בערסים מיוחסים (ייחוס, לא כשרון) שהגיעו עד לפסגה
ונכנסו ל... מועצת גדולי התורה של ש"ס. דיבורו של שלום כהן, ראש המועצת, רצוף
בקללות שהיו מביישות בסטיונר בשוק. גם הראשון לציון, יצחק יוסף, שהיינו עורך ספרי
אביו (ולא, הוא אינו פוסק הלכה בזכות עצמו. אין לו פסקים משלו, למיטב ידיעתי)
התגלה זה מכבר כמי שכמעט כל התבטאות ציבורית שלו מכילה עלבונות, קללות והתגרות
ברבנים גדולים ועצומים ממנו בכמה רמות. ראו למשל כאן, דוגמה אחת מיני רבות. שרשור ארכיוני
של קללותיו ניתן לראות כאן.
רק לאחרונה בפרשת סילוקו של השדרן ברדוגו מגל"צ, עורך עיתון 'בשבע', עמנואל
שילה, כתב טור
בו מחה על סילוקו, תוך שהוא מכיר בכך שסגנונו הוא גס רוח, נוטף איבה לציונות הדתית
וכו'. במהלך הקריאה קשה היה לי לחשוב על הבדל כלשהו בין ברגודו לראשון לציון, זולת
העובדה שזה האחרון לא סולק מתפקידו, למרבה צערה של התורה הקדושה. אפשר כמעט לומר
שמדובר ברב ותלמיד, ונותר לשאול מי הרב ומי התלמיד. אפשר להוסיף לרשימה זו עוד
כהנה וכהנה תכשיטים, מזכי הרבים כשלמה בניזרי, אמנון יצחק וכו'.
ומכאן
לכמה מקורות מספר הזוהר ומרבי נחמן מברסלב על דמותם של הערב רב
סוגיית
הערב רב היא מהסוגיות הסבוכות שבספרות הזוהר, ולא נתיימר לצלול לעומקה כאן. די
לי בכמה ציטוטים, כמלקט אחר האומר, כדי להבהיר להיכן נושבת הרוח:
"חָמֵשׁ
מִינִין אִנּוּן בְּעֵרֶב רַב וְאִנּוּן (סי' נג''ע ר''ע) נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים
עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבְגִינַיְיהוּ נָפְלַת ה' זְעֵירָא
מֵאַתְרָהָא. בִּלְעָם וּבָלָק מִסִּטְרָא דְעֲמָלֵק הֲווּ. טוֹל ע''ם מִן
בִּלְעָם ל''ק מִן בָּלָק אִשְׁתָּאַר בָּבֶל (בראשית י״א:ט׳) כִּי שָׁם בָּלַל ה'
שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאִלֵּין אִנּוּן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מֵאִלֵּין דְּאִתְּמָר
בְּהוֹן (בראשית ז׳:כ״ג) וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, וּמֵאִלֵּין
דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מִנְּהוֹן בְּגָלוּתָא רְבִיעָאָה אִנּוּן רֵישִׁין בְּקִיּוּמָא
סַגִי. וְאִנּוּן קַיָּימִין עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס. וְעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר
(בראשית ו׳:י״ג) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, אִלֵּין אִנּוּן
עֲמָלֵקִים...
עֲנָקִים
מִינָא חֲמִישָׁאָה דְּאִנּוּן מְזַלְזְלִין לְאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (משלי
א׳:ט׳) וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ. וְעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר (דברים ב׳:י״א)
רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים שְׁקִילִין דָּא לְדָא. אִלֵּין אִנּוּן
דְּאַהַדְּרוּ עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְרָזָא דְמִלָּה (דבגינייהו) חָרַב בֵּי
מַקְדְּשָׁא וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ דְּאִיהִי עִקְּרָא וְיִשּׁוּבָא
דְּעָלְמָא. מִיָּד דְּיֵיתֵי אוֹר דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְמָחוּן
מִן עָלְמָא וְיִתְאַבְּדוּן. אֲבָל פּוּרְקָנָא לָאו אִיהִי תַּלְיָא אֶלָּא
בַּעֲמָלֵק עַד דְּיִתְמְחֵי דְּבֵיהּ אוֹמָאָה וְהָא אוּקְמוּהָ.[9]"
"א
מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁעַל־פִּי הָרֹב הַלּוֹמְדִים חוֹלְקִים עַל
הַצַּדִּיקִים, וְדוֹבְרִים עַל הַצַּדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז, זֶהוּ מְכֻוָּן
גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
גכִּי
יֵשׁ בְּחִינַת יַעֲקֹב וְלָבָן; יַעֲקֹב הוּא הַצַּדִּיק, הַמְחַדֵּשׁ
חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא וְלוֹמֵד תּוֹרָתוֹ לִשְׁמָהּ, וְטוּבוֹ גָּנוּז
וְשָׁמוּר וְצָפוּן לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה: לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם (עירובין כב.); וְעַל שֵׁם שֶׁשְּׂכָרוֹ
לְבַסּוֹף, עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יַעֲקֹב, לְשׁוֹן עָקֵב וָסוֹף, שְׂכָרוֹ
לְבַסּוֹף.
דוְלָבָן
הוּא תַּלְמִיד־חָכָם שֵׁד יְהוּדִי, שֶׁתּוֹרָתוֹ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר,
וְתַלְמִיד־חָכָם כָּזֶה נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ (מ"ר ויקרא א, עיין מתנות
כהונה):
הוְזֶה
יָדוּעַ, שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד־חָכָם אֶלָּא עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־
פֶּה, כִּי זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמֹד חֻמָּשׁ אֵינוֹ נִקְרָא תַּלְמִיד־חָכָם,
אֶלָּא זֶה שֶׁהוּא בָּקִי בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים. וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּלֹא דַּעַת,
נִקְרָא לָבָן, עַל שֵׁם עַרְמִימִיּוּת שֶׁנִּכְנָס בּוֹ, וְשׂוֹנֵא וְרוֹדֵף אֶת
הַצַּדִּיקִים, צַדִּיק עֶלְיוֹן וְצַדִּיק תַּחְתּוֹן, כִּי שְׁכִינְתָּא בֵּין
תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (ויצא דף קנג: ויחי דף
רמה:): צַדִּיקִים יִרְשׁוּ אָרֶץ – צַדִּיקִים תְּרֵי מַשְׁמַע. וּשְׁנֵי
צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם: זֶה הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה,
זֶה צַדִּיק עֶלְיוֹן; וְצַדִּיק הַתַּחְתּוֹן, זֶה שֶׁלּוֹמֵד הַחִדּוּשִׁין.
ווְתוֹרָה
שֶׁבְּעַל־פֶּה הַיְנוּ שְׁכִינְתָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בפתח אליהו): מַלְכוּת –
פֶּה, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה קָרִינַן לָהּ. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה, הַנִּקְרָא
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, בָּאָה בְּתוֹךְ תַּלְמִיד־חָכָם שֵׁד יְהוּדִי, זֶה
נִקְרָא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, וְאָז יֵשׁ לוֹ פֶּה לְדַבֵּר עַל צַדִּיק עָתָק
וְכוּ'.
זוּכְשֶׁהָאָדָם
לוֹמֵד בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה אֵיזֶה דִּין וּפְסָק, שֶׁחִדֵּשׁ אֵיזֶה תַּנָּא
אוֹ צַדִּיק אַחֵר, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת נְשִׁיקִין, וּנְשִׁיקִין
זֶה בְּחִינַת הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כִּי הַפְּסָק הַזֶּה הוּא
דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַתַּנָּא, וְדִבּוּר הוּא הַחִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית
ב׳:ז׳): לְנֶפֶשׁ חַיָּה, וְתַרְגּוּמוֹ: לְרוּחַ מְמַלְּלָא;
חוְרוּחַ
מְמַלְּלָא, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ חַיָּה, הִיא בָּאָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם א): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. נִמְצָא, בְּשָׁעָה
שֶׁמְּחַדֵּשׁ הַתַּנָּא אֵיזֶה חִדּוּשׁ וּמְדַבֵּר זֶה הַחִדּוּשׁ, זֶה
הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ הִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁחִדֵּשׁ, כִּי
מִשָּׁם מוֹצָאָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. נִמְצָא,
עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִים אֶת הַחִדּוּשׁ הַזֶּה, וּכְשֶׁמַּכְנִיסִין הַלִּמּוּד
וְהַחִדּוּשׁ בְּתוֹךְ פֶּה, נִמְצָא שֶׁמְּדַבְּקִין רוּחַ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ
זֶה הַחִדּוּשׁ, עִם רוּחַ מְמַלְּלָא, הַיְנוּ עִם הַדִּבּוּר הַלּוֹמֵד זֶה
הַחִדּוּשׁ עַכְשָׁו, וְזֹאת הַהִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא נִקְרָא
נְשִׁיקִין.
ט נִמְצָא,
כְּשֶׁלּוֹמְדִין אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁחִדְּשׁוּ הַתַּנָּאִים, עַל־יְדֵי־זֶה
נִתְדַּבֵּק רוּחַ הַתַּנָּא עִם רוּחַ הַלּוֹמֵד, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ נוֹשֵׁק אֶת
עַצְמוֹ עִם הַתַּנָּא: אֲבָל תַּלְמִיד־חָכָם שֵׁד יְהוּדִי, כְּשֶׁלּוֹמֵד
גְּמָרָא אוֹ פְּסַק־דִּין, עָלָיו כָּתוּב (משלי כ״ז:ו׳): נֶעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת
שׂוֹנֵא, כִּי הַתַּנָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל רוּחוֹ שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם שֵׁד
יְהוּדָאִין, כִּי מִי יָכוֹל לִסְבֹּל לְנַשֵּׁק אֶת עַצְמוֹ עִם נְבֵלָה, כָּל
שֶׁכֵּן שֶׁנְּבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ.[10]"
ואפשר
גם לכלול את בג"צ וצמרת ש"ס במקור אחד!:
וְאִינּוּן
עֵרֶב רַב, אִינּוּן עֲתִירִין, בְּשַׁלְוָה, בְּחֶדְוָוא, בְּלָא צַּעֲרָא,
בְּלָא יְגוֹנָא כְּלָל, גַּזְלָנִין מָארֵי שׁוֹחַד, דְּאִינּוּן דַּיָּינִין
רֵישֵׁי עַמָּא. (בראשית ו׳:י״ג) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם,
עָלַיְיהוּ אִתְּמַר (איכה א׳:ה׳) הָיוּ צָּרֶיהָ לְרֹאשׁ. בְּאוֹמָאָה עָלָךְ
זִמְנָא תִּנְיָינָא, בְּחַי יְיָ צְּבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב
הַכְּרוּבִים, דְּכָל אִלֵּין מִלִּין לָא יִפְּלוּן מִפּוּמָךְ, בְּכָל
יְכָלְתָּךְ לְמַלְּלָא בְּהוֹן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאַחְזָאָה
דּוֹחֲקָא דִּלְהוֹן. (ע''כ רעיא מהימנא)[11].
ולמי שאינו
סומך על שיקול דעתו של רדיקל חפשי כמוני, אציין שמפי מו"ר הרב יורם אברג'ל
זצ"ל שמעתי דרך קבע לשונות מעין אלו ועוד כפליים כמותם על צמרת ש"ס,
הפוליטית והרבנית גם יחד. מעט מזה אפשר למצוא גם ביוטיוב. זכור לי במיוחד משפט בו
אמר על מועצת גדולי התורה ש:"הם שונאים אותי ואני אותם". כמובן שאת הרב
עובדיה עצמו הרב יורם העריץ ממש והפליג בשבחו. באופן כללי, שני המוטיבים המרכזיים
בדרשותיו של הרב יורם עליהם חזר שוב ושוב היו אמונת חכמים מלאה והבוז
ל"מפורסמים של שקר", ובעיקר לרשעים ובעלי עברה המתחפשים למקובלים. ומי
ייתן תמורתו של רבנו הרב יורם, צדיק שוכן עפר.
סיכום
ראוי
מאד שתהיה לעם ישראל אליטה כשרונית ויוזמת המתנהלת מתוך תודעת שירות גדולה לעם
ישראל, ואף לאנושות כולה שנבראה בצלם, ורחמי ה' עליה. מדינות "ללא אליטות וללא
שמאלנים" הן מדינות כושלות, אנרכיות ואלימות נוסח אפגניסטן, לבנון, תימן, לוב
וכדו', ועלינו להודות לקב"ה שלא שם חלקנו כהם. כול האליטות שיעמדו
בקריטריונים שהצבנו - מימין ומשמאל – כולם אהובים, כולם ברוכים. דיבורים קשים כנגד
אליטות נצלניות הם מוצדקים לחלוטין, אך גדולי המבקרים את "האליטות" הם
דווקא תומכים נלהבים של אליטות נצלניות מהשבט שלהם, כגון צמרת ש"ס או עסקני
הליכוד. אלו האליטות שיש לסלק ממוקדי השלטון. אך הביקורת כנגד אליטות ראויות כגון
הרב אליעזר מלמד שליט"א, עמית סגל, עיתונאים חוקרים אמיצים בעיתון 'הארץ', רמי
לוי או אילון מאסק, להבנתי, נובעת בעיקר מתוך קנאה עזה של גמדים חסרי כישרונות
והישגים באליטות אלו העטורות הישגים ומעש. יהי חלקנו עם אליטות אלו, ראשי אלפי
ישראל והראויים שבאומות, ולא עם הגמדים.
[1]
החפץ להתעמק בעניין הערב רב יוכל לקרוא מאמר מעולה של פרופ יהודה
ליבס: https://liebes.huji.ac.il/files/mahpekha.pdf או לקרוא רבים
מהמקורות הזוהריים עצמם פה: https://ha-zohar.net/ZOHAR_EREV_RAV_MANHIGI-HAEREVRAV_1.htm
[5]
בבלי, סוטה כא עמוד ב'
[7]
אם כי דמות כזאת התגלמה בגיבור הסרט 'עג'מי', שהיה ממוקם ביפו
[8]
הרב נתן סליפקין תיעד כמה מהטיפוסים האלה בבלוג שלו, ראה למשל כאן,
וכאן.
הבלוג של סליפקין מציג "חומר למתקדמים" והתגובות לפוסטים שלו בפייסבוק הן
מערב פרוע ועולם מופלא בפני עצמו.
[9]
זוהר פרשת בראשית דף כה עמוד ב'
[10]
ליקוטי מוהר"ן חלק א, תורה יב
[11]
זהר פרשת נשא קכו עמוד א
תגובות
הוסף רשומת תגובה