העלאת ניצוצות מתורת המזרח והניו אייג' - מהו תו התקן לביצוע מדויק, והאם בכלל כדאי לנסות? תיאוריה ומקרי מבחן
העלאת ניצוצות מתורת המזרח והניו אייג' - מהו תו התקן לביצוע מדויק, והאם בכלל כדאי לנסות? תיאוריה ומקרי מבחן
מדינת
ישראל חווה בעשורים האחרונים פריחה של עיסוק בתורות רוחניות. יתן למצוא עיסוק
בתורות מזרחיות מסורתיות מדתות הודו וסין, שיטות בנות העת החדשה דוגמת תורותיו של
רודולף שטיינר, גורדייף או מורים הודים מן
הדורות האחרונים כאושו ושרי אורובינדו. לצד העיסוק המזרחי מתקיים, לעתים אצל אותם
האנשים ממש, עיסוק בתורות קבליות וחסידיות מזרמים שונים, מסורתיים או מחודשים
יותר. מתעוררת השאלה: מה היחס של נושאי דגלה של תורת הקבלה לתורות מזרחיות
וספיריטואליות אלו? מעבר לשאלת התחרות על "נתח שוק" מקהל הלומדים, מהו
יחסם לתורות עצמן? האם לדעתם הן ראויות
ומועילות למחפשי הדרך הרוחניים הישראלים או דווקא מזיקות להם? ובאופן יסודי יותר,
האם יש בעיה עקרונית למקובלים לשאוב מבארות זרים, בין ממקורות בעלי אופי חילוני וכל
שכן מקורות מזרחיים אליליים?
תשתית
רעיונית לניתוח שאלת המחקר: סוגיית כתיבה ברוח הקודש מול חקירה פילוסופית
"והיתה החכמה הזאת מתמוטטת
ומתמעטת והולכת מדור לדור עד הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמתיים והנה
כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז"ל וחבריו כלם נכוחים למבין אין בהם
נפתל ועיקש ... שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא ז"ל כלם דברי אמת... גם ספר
הנקרא 'ברית מנוחה' היא נעשה ע"ד הנז"ל כעניין מורי ורבי ז"ל, כי
נגלה אליו נשמת צדיק אחד והיה מלמדו... ועמוק עמוק מי ימצאנו. גם החיבור שעשה
הרמב"ן ז"ל אמת ויציב ונכון וקיים... והנה כל ספרי המקובלים האחרונים
שהיו אחר הרמב"ן ז"ל אל תקרב אליהם כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך
החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות בלתי שרשיהם
ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי."[1]
פסקה
זו של רבי חיים ויטאל בראשית ספרו 'שער ההקדמות' משקפת נאמנה את תו התקן שהתקבע
אצל רבו, רבי יצחק לוריא, האר"י, מייסד זרם הקבלה הלוריאנית, לכתיבה קבלית
ראויה – רק ספרים הנכתבים בעזרת השראה מיסטית ראויים להילמד, וספרים הנכתבים בעזרת
חקירה שכלית "אנושית", פילוסופית, אינם ספרי קבלה לגיטימיים ודינם
להידחות. במאה ה- 18 רמח"ל ינסח את עמדת המקובלים באופן מפורש יותר ויאמר שעל
ידי ידיעה המגיעה לאדם ברוח הקודש "יוקבע בו ידיעת ענין מה בבירור בבלתי ספק
ובבלתי טעות וידע הדבר בשלימות[2]," וממילא רק כתיבה ברוח הקודש היא לגיטימית בתחום
הקבלה ותורת האלוהות, ולא חקירה שכלית רגילה.
ויש לדייק:
מקורות אלו לא קבעו עמדה בשאלה שעוררה פולמוס רב מן המאה ה-13 - האם ראוי ללמוד פילוסופיה וחכמות חול[3], אלא רק קבעו תקן לתכנים
קבליים ראויים – רק אלו הנכתבים בהשראה מיסטית, המכונה בהכללה "רוח
הקודש". בשאלת הלגיטימיות של לימוד חכמות חול ופילוסופיה נחלקו המקובלים בין האוסרים,
שנציג מובהק שלהם היה רבי מאיר אבן גבאי בספרו 'עבודת הקודש', למתירים, שבין
נציגיהם המובהקים ניתן למנות את רמח"ל ואת ממשיכי דרכו בחוג הראי"ה קוק,
ובראשם רבי דוד הכהן, 'הנזיר', שהיה בעל שני תארים בפילוסופיה מאוניברסיטאות
אירופיות, והשקיע מאמץ רב בהגדרת היחסים בין ההיגיון הפילוסופי המערבי להגיון
התורני ה-"שמעי", כלשונו. לדיון שלנו חשובה הגדרה אחת של 'הנזיר' למושג
רוח הקודש. בנספחים לספרו 'קול הנבואה' הוא כותב: "החכמה אינה כלולה בתוכן
הידיעות או הדעות המסוימות המסורות אלא באיך... האיך... הוא הקרוי רוח
הקודש."[4]
אם נצרף את הגדרתו של הרב הנזיר לזו של רמח"ל נוכל לקבוע כי המקובל רשאי
לעסוק ולכתוב בכל תחום תוכן שהוא, וכתיבה זו תיחשב לכתיבה קבלית אם תיכתב בעזרת
השראה של "רוח הקודש." אם כן, לשיטה זו תיתכן כתיבה קבלית בנושאים בהם
עוסקים חכמי המזרח. אך כפי שראינו, היו מקובלים ששללו את עצם העיסוק בחכמות חולין
ובפילוסופיות זרות, וממילא, לשיטתם לא תיתכן כתיבה קבלית בהשפעה ישירה מהגות זרה.
מקרה
בוחן 1: הרב אריה קפלן והרבי מלובביץ' על העיסוק במדיטציה
עם
עליית הניו אייג' והעניין במזרח בסוף שנות ה -60 מצאו עצמם רבנים בארה"ב
מתמודדים עם יהודים דתיים ושאינם, הנמשכים לתורות המזרח, ומתוקף כך נמצאים בסכנת
אובדן זהותם יהודית. נעשו ניסיונות מספר להתמודד עם תופעות אלו.
בשנת
1978 פרסם הרב אריה קפלן, רב חשוב בקהילה האורתודוקסית המודרנית בברוקלין, ניו
יורק, ספר בשם 'מדיטציה והתנ"ך' (בשפה האנגלית), ולאחריו ספרים ומאמרים
נוספים על השיטות המדיטטיביות שבמקורות התורניים, וביניהם מדריך מעשי למדיטציה בשם
'מדיטציה יהודית' (1985). על פניו, ספרים אלו עוסקים אך ורק בטכניקות מן הספרות
התורנית, ושיטות מזרחיות מוזכרות רק במשפטים אגביים ספורים. אך כפי שהראו חוקרים
שחקרו את עבודתו של קפלן[5], הוא התעמק בתורות המזרח[6] וספריו למעשה הכניסו לקהל יהודי
הן תורות קבליות עתיקות והן תורות הודיות בלבוש יהודי "כשר" עם חותמת
מתלמיד חכם. במפעלו הספרותי חשב הרב קפלן הן להרחיק יהודים מטמיעה תרבותית בתורות
המזרח, והן להפיץ רוחניות היהודית שורשית אותה מצא בתורת הקבלה. לדידו, תרגומיו מן
הקלאסיקות הקבליות וכתיבתו הקבלית עלו בקנה אחד עם תכנים שמצא בספרות המזרח,
ושניהם כאחד היו חלק מן הדרך היהודית ל-"הארה", שהיא נקראת ביהדות
"נבואה".[7]
אך
קילומטרים ספורים משם, בשכונה אחרת בברוקלין, רב מקובל יהודי חשב על אותה הבעיה עליה
חשב הרב קפלן, והגיע לפתרון אחר. בשנת 1979 הרב מנחם מענדל שניאורסון, הרבי
מלובביץ', ערך התוועדות[8] לחסידיו ובה הזכיר את נושא
המדיטציה. תחילה הזכיר את ה-"מדיטציה הטרנסנדנטלית" נגדה נלחם גם הרב
קפלן, ואז הזכיר "מדיטציה קבלית", ככול הנראה אזכור ישיר לתורותיו של
הרב קפלן. הוא קבע כי יש חשיבות עליונה להציל יהודים מן האיסור החמור של עבודה זרה
הכרוך בתורות המזרח, אך לדעתו מדיטציה קבלית לא תתקבל על ליבם יהודים הנעדרים כל
רקע יהודי. כפי שהראה דר' נתן אופיר במאמרו[9],
הרבי פנה באותה העת במברק סודי לחבורת פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים יהודים כדי
שיוכלו לגבש פרוטוקול למדיטציה רפואית גנרית שתהיה בעלת השפעה נפשית של רגיעה. ויש
לדייק: הרבי היה מעוניין במדיטציה לצורכי רפואת הנפש של המתרגלים, אך לא לצורך
לחוויות רוחניות, לא מזרחיות ואף לא יהודיות. הרבי סירב לבקשתו של קפלן לתת הסכמה
לספריו, וכאמור, אף הסתייג ממפעלו בהתוועדות פומבית מול חסידיו.
ניתן
להעלות השערות שונות לגבי הסתייגותו של הרבי ממפעלו של הרב קפלן בתחום המדיטציה:
החשש מעיסוקם של יהודים מתבוללים בתורות רוחניות עמוקות – מזרחיות, קבליות, ואף
חסידיות[10]! - ללא הכשרה מתאימה. שמא הסתייגות
מזרמים רוחניים מתחרים לאלו של חסידות חב"ד, ועוד כהנה וכהנה השערות. אך
בסופו של יום ניכר בבירור שהרבי לא ראה בעליית הניו אייג' בארה"ב הזדמנות
חשובה לתחייה רוחנית, אלא איום רוחני בלבד. בוודאי שהוא לא ניסה כלל לאמץ משהו
מתורות המזרח, ונדמה שעצם הלך הרוח של מקובלים בעלי רוח הקודש העוסקים בחכמות
המזרח כדי ללמוד מרוחניותן, זר להוויתו. אפשר לומר שיש פה אימוץ הקו המסתייג
שהזכרנו בשמו של אבן גבאי.
מקרה
בוחן 2: יובל אשרוב ומכללת אילימה
"....אחרים נחשפים לסדנאות שונות
על פי הקבלה ומתייחסים לעצמם כמקובלים ותיקים. את אלה יהיה קשה לשכנע שהמקובלים לא
עסקו ברפואה סינית ולא חיפשו כלי להתרגשות רוחנית. הרדידות והשיבושים הרבים
העלולים להיווצר מכביש עוקף תורה זה אמורים לעורר אצלנו סימני שאלה רבים."[11]
האם,
לשיטתם של המתירים אימוץ מתורות המזרח, סלולה דרך זו ללא מכשולים? כיצד מכשיר אדם
את עצמו לברור התבן מן בר מתורות אליליות אלו? מי יתקע לידינו שהמקובל המדובר הוא
בעל רוח הקודש ודברם חסינים מטעות או אף סכנה?
יובל
אשרוב הינו מרצה מבוקש לקבלה כבר שנים רבות, בעיקר אצל בעלי תשובה ומחפשים
רוחניים. הוא למד את קבלת הרב אשלג אצל הרב מרדכי שיינברגר, מקובל זקן הזוכה
להערכה בחוגי המקובלים. אשרוב מעביר שיעורים בספר הזוהר עם פירושיו של הרב אשלג,
אך גם שיעורים אלו מתובלים היטב בתכנים מעולמות אחרים לגמרי, ובראשם עולם הרפואה
סינית, אותה למד בצעירותו, לפני חזרתו בתשובה. הוא פתח מכללה לרפואה האלטרנטיבית בשם
'מכללת אילימה' (כשמו של ספר קבלה מפורסם של הרמ"ק) ביישוב 'אור הגנוז'
שייסדו תלמידיו. במכללה זו הוא ותלמידיו משלבים הוראת תכנים מקבלת הרב אשלג עם
תרגולים סיניים כגון טאי-צ'י, עם פרקטיקות מן הרפואה הסינית כגון דיקור ומסאז'ים,
ועם דיאטות אקזוטיות שאשרוב הגה בעצמו, הכוללים בעיקר מזון טבעוני ומגוון מיצים.
הוא רואה בתכניו הרפואיים "מהפכה", ולדבריו הוא מציע לשומעי לקחו אורח
חיים מיטבי ברוחניות ובגשמיות. יש להסכים עם קביעתו שמדובר במהפכה, אך לא במובן
שאשרוב התכוון אליו.
ראשית
כל, יש לומר בקול ברור שלתכניו של אשרוב אין כל יסוד בטקסטים הקנוניים של תורת
הקבלה. איש מבין המקובלים לא דיבר על דיאטת מיצים, ולא שמע על רפואה סינית. אדרבה,
מקובלים רבים וחשובים -וביניהם הרב אשלג עצמו שחי במדינה ישראל של תקופת הצנע - היו
סגפנים, ולא גילו כל עניין רוחני בגוף ובצרכיו. יתר על כן, אשרוב לא חיבר ולו
חיבור אחד העוסק בתכנים הקלאסיים של תורת הקבלה, כגון כוונות, תורת הגלגול, דרשנות
קבלית, וכדו'. יש פה היסט של מוקד העניין של העשייה הקבלית, ולמעשה החלפת המוקד
כליל, מתכנים קבליים קלאסיים לתכנים של הרפואה הסינית ורעיונותיו הרפואיים של
אשרוב עצמו.
אך
אולי אשרוב הוא מאותם המקובלים בעלי רוח הקודש המעלים תכנים מחכמות הגויים בהשראת רוח
קודשם שאין בה טעות ומכשול?
החדשות
הרעות הן, שניכר היטיב שלא כך. תורתו של אשרוב עלתה לכותרות בשנה האחרונה בהקשרים
מאד לא מחמיאים, ובראשם התנגדותו לחיסון הקורונה[12], לחיסונים בכלל, ואף
לאנטיביוטיקה וכימותרפיה.[13] זמן קצר אחרי שהעלה ליוטיוב
סרטון ויראלי של הכחשת קורונה צצו מספר לא קטן של סיפורים על קורבנות שיטתו
הרפואית. החל ממתנגדי חיסונים שבין חסידיו שמתו מקורונה, וכלה באנשים ששמעו
לעצותיו בתחומי הדיאטה וניזוקו קשות, ולאחר שהתעמתו עימו הוא התנער מכל אחראיות
אישית למצבם.[14]
תהא אשר תהא ערכה המדעי של הרפואה סינית, תורותיו של אשרוב כבר מוכחות אמפירית כשגויות
ומסוכנות, וממילא לא עומדות בתקן הקבלי של רוח הקודש. להבנתי, הן ממשיכות להישאר
על מדף המוצרים הקבליים בעיקר הודות לבורותם התורנית של שומעי לקחו ש-"אינם
יודעים לשאול", לחולשתם האנושית בקבלת החלטות רציונלית, והודות למעטפת התמיכה
שלה זוכה אשרוב מחוגים רבניים חרדים שאינם ששים להודות בסקנדל שהתגלה ב-"מותג"
מוביל של עולם ההחזרה התשובה. לכן רבנים אלו ממשיכים לתת לסקנדל להתרחש כמעט באין
מפריע.
סיכום
ומסקנות
ראינו
שהיו בין המקובלים שדרשו התנזרות מכל תוכן רוחני שאינו תורני, ולעומתם ראינו מקובלים
שהביעו נכונות לאמץ תכנים מן החוץ לאחר הצבת רף מיסטי מחמיר לקריטריון האימוץ מן
החוץ. יחד עם זאת, הקריטריון אכן היה מיסטי ולא בר בחינה בכלים לוגיים ארציים,
וממילא האדם מן השורה יכול להיוותר עם ערפל סביב השאלה מה ראוי לאימוץ. עצם הגדרתו
המיסטית של הקריטריון יאלץ אותו לסמוך על שיקול דעתם של יחידים המוחזקים כמוארים,
ולקוות שלא הלך שולל.
במאמרנו
התברר שכגודל הסיכוי גודל הסיכון. הרב קפלן ביקש בעזרת אימוץ תכנים מן המזרח לחדש
את הנבואה בישראל, לא פחות. הרבי מלובביץ' העדיף לא להסתכן. אשרוב לעומתם הסתכן
ונכשל קשות, ולמרבה הזעזוע, כבר מושקע כל כך בשגיאותיו שאינו חוזר בו גם כשאסונות
מעשי ידיו מככבים במהדורות החדשות. הוא נאמן לרעיון כל הדרך לתהום ועימו רבבות
חסידיו ש-"לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (יונה ד, יא).
ביבליוגרפיה
מקורות
ראשוניים:
ויטאל
חיים, שער ההקדמות, מהדורה מקוונת, ויקיטקסט
כהן
דוד, קול הנבואה, ירושלים: הוצאת נזר דוד, 2006
לוצאטו
משה חיים, דרך השם, מהדורה מקוונת, ספריא
פרסיקו
תומר, מדיטציה יהודית: התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו. תל-אביב:
הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 2016.
Ophir
Nathan, The Lubavitcher Rebbe's Call for Scientific Meditation 2013,
B'or Ha'torah, vol. 22, 2013, 109-123
מקורות
משניים
אלדד
קרני, "הרב
שהפך לגורו תזונה ופסיכולוגיה וסוחף אלפים", מקור
ראשון, 29/09/20. נדלה 19/1/22
אלדד
קרני, "לא רופא לא אחראי לא אמין: המלצותיו המפוקפקות של הרב יובל אשרוב",
ישראל היום, 12/2/21. נדלה 19/1/21.
[1] חיים ויטאל, שער ההקדמות, בשם רבו, האר"י, רבי יצחק אשכזי לוריא.
[2] משה חיים לוצאטו, דרך ה',
חלק שלישי, "בעניין רוח הקודש"
[3] חיים ויטאל עצמו
למד ואף חיבר חיבורים בסוגות כמו אלכימיה ואסטרולוגיה
[4] דוד כהן, קול הנבואה,
נספחים, עמ' כו-כז
[5] תומר פרסיקו, מדיטציה
יהודית, מעמ' 287 והלאה
[6] שם, עמ' 316
[7] שמו של המבוא של הרב קפלן לקבלה
הוא: Innerspace: An introduction to Kabbalah,
Meditation and Prophecy
[9] Nathan Ophir, The Lubavitcher Rebbe's
Call for Scientific Meditation2013, B'or Ha'torah, vol. 22, 2013, 109-123
[10] הרבי סירב כל חייו להדפיס
הדפסות נוספות של ספרים מספרות חב"ד כגון 'קונטרס ההתפעלות', שעסקו במדיטציה ואזלו
מן הדפוס. הספרים באו שוב בדפוס רק אחרי פטירתו.
[11] עמית קדם, מצוטט אצל פרסיקו, שם, עמ' 382
[12] אשרוב העלה ליוטיוב סרטון
ארוך בנושא, הוא הפך ויראלי ואף פתח מהדורות חדשות. נראה שכבר הורד מיוטיוב, אך
התגובות לו נשארו, ובהם קטעים ארוכים מן הסרטון המקורי. למשל פה: https://www.youtube.com/watch?v=8MC_jUEcu6w
[13] קרני אלדד, 29/09/20 , "הרב
שהפך לגורו תזונה ופסיכולוגיה וסוחף אלפים", מקור ראשון: https://www.makorrishon.co.il/magazine/268643/?fbclid=IwAR0Tv9D1JyfczZMsBC6Vq3ZNUOxcbKDKLDxWNeOpYTsuBlFFWXjrKpT-AbI
[14] קרני אלדד, 12/2/21: "לא
רופא לא אחראי לא אמין: המלצותיו המפוקפקות של הרב יובל אשרוב", ישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/article/850063
תגובות
הוסף רשומת תגובה