סיפור קצר: חלומה של רוז יושע

 
חלומה של רוז יושע
דווקא טעים השרימפס. אם מתעלמים מהעובדה שזה נראה כמו חילזון גדול ושבישלו אותו חי, אפשר ממש ליהנות מזה. אפילו ייסורי מצפון כבר לא היו לי על אורח חיי החדש. אבל מה, לא יכולתי שלא להרהר מה הרב נרי היה אומר על זה. למרות סלידתו מספרות של הגויים אני מוכנה להתערב שהוא קרא את 'התופת' של דנטה רק כדי ללמוד איך לאיים עלינו בגיהנם כהוגן. מהרב קוק הוא לא למד את זה, זה ברור. בטח הרב נרי היה אומר שיבשלו אותי חי כמו השרימפס, ואז יזרקו אותי לגיהנם של שלג כנגד שאר סדר היום שלי פה בחופשת הסקי. האמת, אין לי בעיה עם זה. א. אני כבר לא דתיה, ב. מעולם לא פחדתי מהגיהנם בכל מקרה. הרי לפחד מגהינם זה דרכם של נשים וקטנים ופחותי הערך. רק בתחום הזה לרב נרי אין בעיה עם נשיות, והוא פמיניסט גמור.

תמיד תהיתי איך אדם שפוחד כל כך מנשים מצא את עצמו מלמד באולפנה, ותהיתי עוד יותר מאיפה למד לפחד ככה. הוא הרי גדל ביפו, ברור לי שהוא הלך לחוף מעורב כילד, גם אם הוא לא יודה בזה לעולם.

לא אשכח איך פעם הרעים בצעקות על המורה לספרות כשגילה שהיא מלמדת אותנו ספרות מנוונת כמו 'אנה קרנינה' הנואפת המשחיתה את נשמותינו הישראליות הטהורות ומורידה אותנו חיים שאולה. מאיפה הוא ידע בכלל מה כתוב באנה קרנינה? אשתו סיפרה לו? למה אשתו קראה את זה?

הרב נרי ושכמותו היו הסיבה העיקרית למה יצאתי בשאלה. לא יכולתי לסבול את ההלכה כפי שהוא הציג אותה בהתפעלות יתירה. פעם, לפני ראש השנה, הוא לימד כמה חשוב לדקדק בתקיעות השופר, ושבבריסק היו תוקעים בשופר רוב היום, כדי שאולי בחסדי שמים יזכו להוציא כמה קולות כשרים מן השופר. עיניו נצצו כשהוא סיפר את זה. ממש יכולתי לדמיין את אלוהי סיזיפוס הבריסקאי יושב בראש ההר עם סטופר ומגלגל מראש ההר את כל התקיעות שחרגו במאית השנייה משיעור שלשה טרומיטין, לקול צהלותיהם של המלאכים הסדיסיטים הממונים על התקיעות. פעם חשבתי שתפקידם של המלאכים הוא להעלות את התקיעות, אבל מאז הבנתי שהתפקיד שלהם הוא למנוע מהתקיעות של החפיפניקים לעלות עד שהם לא ירקו דם. מעניין האם לשיטת הרב נרי מישהו יצא ידי חובת מצות שופר במאה השנים האחרונות.

לקראת סוכות הרב נרי שוב דיבר בלהט על בריסק, שלוקח להם שעה וחצי לסיים את ההלל למרות שאינם שרים אף קטע ממנו, כי כדי לצאת ידי חובת מצות לולב הם מעבירים בין יושבי בית הכנסת את כל הלולבים כדי שאולי יזכו לצאת ידי חובה בלולב אחד כשר. "נכון" העיר הרב נרי "שהטור כותב שרוב הלולבים כשרים. אך אשרי אדם מפחד תמיד, תמיד ממש!" קשה, קשה לקיים מצוות. לא משום שלא מנסים, אלא משום שלא מזיעים מספיק.

זיעה, הרבה זיעה. הרב נרי היה חוצב להבות בתביעותיו לצניעות הלבוש. הוא חזר שוב ושוב לסיפור הנשי המכונן שלו: המדרש המספר שיעקב אבינו שם את דינה בקופסה כדי להסתירה מעיניו הגסות של עשיו. אז אמנם חז"ל טענו שיעקב חטא בכך ונענש במעשה שכם, אבל כל האומר יעקב חטא אינו אלא טועה! עובדה -  איזה מוסר השכל נפלא למדנו מהמדרש הזה! ועוד שעל ידי דינה נתגלגלה הזכות העצומה של הנקמה באומות העולם! אשריה ואשרי חלקה.

הרב נרי היה מזדעזע  אילו היה רואה אותי כעת בפונדק בשוויץ בבגדי סקי אוכלת שרימפס ושותה מרטיני (בלי תולעת!). ווי, איזה מדור זה אצל דנטה? הייתה מתה לומר לו שאני לא מאמינה בכל זה, והייתי מתה גם להגיש נגדו ונגד אלוהיו תלונה במשטרה על התעללות והרס נעורי.

ונשותיהם יותר מהם. הרב נרי פעם הביא את אשתו לדבר באולפנה. הייתה זו התקופה ש-'נשות הטליבאן' היו בחדשות. בלי להתבלבל היא הגיעה והפליגה בשבחן של בנות ישמעאל הכשרות והצנועות. "הן יודעות מה זו צניעות אמיתית! זה סוד כוחן מול עם ישראל." היא רצתה להצטרף אליהן בעצמה, אבל היא גננת, והבהירו לה שזה יפחיד את הילדים. הזמנתי עוד מרטיני כדי לשכוח ממנה, ועליתי לחדרי.

כל כך שליו פה. השלג, החדר המחומם, והעובדה שהרב נרי כל כך רחוק. אין שטן ואין פגע רע. מעניין האם אוכל להתגייס ליחידת האלפיניסטים. יעשו עלי סרט דוקו "מאולפניסטית לאלפיניסטית". מחר אקום מוקדם למסלול הסקי.
...
הייתה עלי יד ה'. ויביאיני אל הר מושלג ורם ויניחינו בחצר בית. וארא את ה' עומד עימו בחצר וסביבותיו להבי אש. ממראה מותניו ולמעלה בגדי סקי לבנים כעצם השמים לטוהר, וממראה מותניו למטה כעין החשמל ומגלשות סקי. מראהו כלבנון, בחור כארזים. ואיגש ואחבקו, ויחבקני בזרועותיו גלילי זהב. ויוליכני אל קצה ההר ואחוש את הרוח החופשית על פני. ואשמע את קול כנפיהם של מלאכי מרכבתו בשלג, ויחזק בי ה', ויושיבני במרכבתו, ונעל עימה ברכבל. וישקני על שפתיי, ואיקץ.
...
קמתי מיד אחרי החלום בארבע בבוקר, וליבי הלם בכוח. חשתי נפעמת, אך להפתעתי, לא מבוהלת. לא האמנתי בהקב"ה כבר זמן רב, אבל הנה, ראיתי אותו בכבודו ובעצמו, הוא ולא אחר. יש נבואה בחו"ל?  זה נקרא גילוי שכינה? השכינה היא אישה, אבל הוא היה גבר.

הפעימה אותי בעיקר תחושת החופש בחלום הזה. הרוח, המוזיקה השמימית, החיבוק החם. הרב נרי לא היה מרשה לי לחבק ולנשק את הקב"ה. היה בטח אומר שזאת פריצות. ידעתי שהאדמו"ר מקומרנא כתב ביומנו שהוא חזה בשכינה בדמותה של אישה יפה מאד, ואיש לא פקפק בו. אולי זאת הסיבה שהרב נרי לא קורא אותו. אין לי ספק שאילו חי הרב נרי בימי שלמה המלך היה נעשה מגדולי תומכיו של ירבעם שהרים יד במלך שלמה. "איך ייתכן שמלך ישראל הוא סוטה הכותב פסוקים על צווארה וריח אפה של אישה שהוא אינו נשוי לה?! יחי המלך ירבעם, והיה מחננו קדוש!"

עבורי דווקא העובדה שהחלום לא היה הלכתי לגמרי היא ההוכחה שהוא אמיתי. הרי באלוהי הרב נרי מעולם לא האמנתי. בפונדק בשוויץ נתגלה חידוש – אלוהי החופש והשמחה, אלוהי האהבה השובבה והמפתיעה. לא הכרתי אותו לפני כן. זאת הוכחה הניצחת שהוא אלוהי אמת –  לא יכולתי לדמיין אותי מדעתי.

כשיצאתי בשאלה ראיתי בחילוניות את החופש וברב נרי את היפוכה. כעת נגלו אלי אלוהי החופש, אלוהי האדמו"ר מקומרנא, ואלוהי הרב נרי הוא עדיין היפוכו. לא חשבתי באותו הרגע לחזור בתשובה, אבל האמנתי כמו שלא האמנתי מעולם, והרגשתי עם זה נפלא.

איפה לומדים על אלוהי החופש? בקורס כלשהו לקבלה עם ספרים של האדמו"ר מקומרנא? זה ההיפך מהרב נרי, לא? אז אלוהי החופש נמצא שם?

האם הרב נרי באמת מאמין באלוהים? "אלוהי מסכה לא תעשה לך- שהאלוהים שלך לא יהיה מסכה" דרש הקוצקר. אלוהיה של אשתו הם לא מסכה, הם בורקה.

אולי אעבור לנחלאות ואחפש שם שיעור קבלה טוב. אולי אלך ואתחיל עם סטודנט לקבלה בהר הצופים. יש לו אלוהים? ילמדנו רבנו.