סיפורי בית מקדש לילדים: עלילות איציק הנביא
עלילות איציק הנביא
לפני שנים אחדות ביישוב עתניאל היה ילד
בשם איציק. איציק היה ילד מיוחד. איציק היה נביא. זה לא בא לו בקלות. הוא עזר לאימא
כל פעם שהיא ביקשה. הוא תמיד אמר "תודה" ו"בבקשה", ואף פעם לא
איחר לתפילת שחרית בישיבה. מכיוון שאיציק היה חכם מאד הוא תמיד סיים מהר את שיעורי
הבית, ובזמן הפנוי שנשאר לו העמיק בספר הזוהר ובשער הכוונות לאר"י הקדוש (חוץ
מזמן מועט שבו היה משחק כדורסל). לאיציק היו הרבה חברים והוא אהב לעזור להם כששיעורי
הבית היו קשים. לקראת בר המצווה שלהם הוא עזר להם לתקן את חטאיהם מגלגולים קודמים בעזרת
תפילות וכוונות
מיוחדות.
יום אחד לפני פסח אבא של איציק נכנס הביתה
ואמר בהתלהבות. "מחר נוסעים להר הבית כדי להקריב קרבן פסח!" יהודה שלומציון
וחבורת המקדש מארגנים מזבח, טלה קטן ושוחט. נעלה להר ונקריב קרבן תוך חצי שעה. בחג
נתארח בעיר דוד ונאכל שם בפעם הראשונה מן הזבחים ומן הפסחים!"
"אבל אבא, המשטרה לא מרשה להקריב קרבן פסח!
איך תעשו את זה? תריבו עימם?"
"לא! נבקש יפה, אולי יתנו לנו. ואם לא יתנו
- "אונס רחמנא פטריה", ולפחות נעשה חג בעיר דוד".
למחרת, כל בני המשפחה טבלו במקווה, ונסעו
לירושלים. בכותל פגשו את יהודה שלומציון ואת שאר חבורת המקדש מחזיקים טלה קטן וחמוד.
"נו, מה אומרים המשטרה ?" שאל
אבא.
"לא מרשים" ענה יהודה בבכי. "הודענו
להם שלא נלך מפה! אמרנו שלוקח רק חצי שעה להקריב. נחכה כאן כל היום עד החצי שעה אחרונה
של היום אם צריך. הם לא ייאשו אותנו!"
חיכו כולם בתקווה שאחד השוטרים אולי ישנה
את דעתו. אבל זה לא קרה. השמש חצתה את השמים אט אט עד שכמעט הגיע זמן כניסת החג.
"טוב חברה, להתקפל", אמר יהודה,
"לא השנה. אולי שנה הבאה." התחילה החבורה להתפזר. השוטר ראה שכולם הלכו,
והלך הביתה גם. איציק ראה זאת, ורץ מיד ליהודה וסיפר לו שהשוטר הלך, ואפשר להתגנב להר
ולהקריב את הקרבן! "מעולה! אמר יהודה. "אבל יש בעיה אחת: עוד חמש דקות חג! אין לנו
כבר זמן!'"
"אני
יכול לעזור" אמר איציק. הוא עצם את עיניו, כיוון דקה אחת וצעק: "אלוהי
יהושע בן-נון ענני!"
"זהו! עצרתי את השמש" אמר איציק. "אפשר
להקריב!" יהודה ואיציק וחבורת המקדש רצו להר, העמידו מזבח, והקריבו קרבן
בשמחה שלא הייתה כמותה משנים קדמוניות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה