מי אתם מפלגת רע"ם? מבוא ליחסם של האחים המוסלמים ליהודים ולישראל (מבוא לראיון עם שייח' איאד עאמר, לא פורסם בסוף)

 

מי אתם מפלגת רע"ם?

לקראת ראיון עם שייח' איאד עאמר מהפלג הדרומי של התנועה האסלאמית שיפורסם פה בשבוע הבא, מוגשת פה סקירת רקע היסטורית קצרה של תנועת האחים המוסלמים ויחסה ליהודים, לישראל ולמערב

עם ביתורה של האימפריה העות'מאנית בידי המעצמות בסוף מלחמת העולם הראשונה עלה לשלטון מייסד טורקיה המודרנית אתאטורק ובשנת 1924 ביטל רשמית את מוסד הח'ליפות האסלאמית שייצגה עבור המוסלמים באימפריה את שלטון יורשי הנביא מוחמד עלי אדמות. עבור סטודנט צעיר בקהיר ללימודי אסלאם בשם חסן אל-בנא היה זה אסון רוחני מזעזע. כיצד ייתכן שאומת המאמינים תיפול כך, ושמצרים המפוארת תישלט בידי כופרים בריטים?! עם השלמת הלימודים נעשה מורה באיסמעיליה שליד תעלת סואץ, מיקום שהפך את העיר למתמערבת וחילונית יותר מקהיר. אל-בנא התבונן סביב והבין מה הבעיה של מצרים: החילון המודרני. בשנת 1928 הקים אגודה אסלאמית קטנה בשם 'האחים המוסלמים' ששילבה פעילות סעד כגון סיפוק מזון ושירותי רפואה עם פעילות למען תחייה דתית שבמרכזה רעיון הג'יהאד, קרי, שאיפה לגרש את הכובש הבריטי. סיסמת התנועה מאז ועד היום: "האסלאם הוא הפתרון". האגודה הייתה קטנה ואחת מני רבות, אך מזלה האיר לה פנים ועד סוף שנות ה- 30 היו לה סניפים בכל רחבי מצרים ורבבות תומכים. 

במרד הערבי הגדול של שנות 1936-1939 האחים העניקו לערביי ארץ ישראל תמיכה מורלית וכספית מאסיבית, והיו גורם מרכזי בהפיכת הסוגייה הפלסטינית לסוגיה כלל-ערבית. בשנים אלו האחים התחילו לקבל מימון רב מגרמניה הנאצית. בזמן מלחמת העצמאות הישראלית שלחו כוחות חמושים לחזית הדרומית.

לאורך שנות התעצמותם האחים נתפסו על ידי השלטונות המצריים כגורם החותר תחת אושיות המשטר המלוכני וידידיו הבריטיים, והחיכוכים מולם התעצמו. בדצמבר שנת 1948 ראש הממשלה נוקראשי פאשה הכריז על האחים כהתארגנות בלתי חוקית, החרים נכסים ועצר מאות מאנשיהם. זמן לא רב אחר כך נרצח פאשה על ידי סטודנט מן האחים. אל-בנא גינה את הרצח, אך לממשלה נמאס, ולאחר זמן קצר מתנקש אלמוני הורג את אל-בנא בזמן המתנתו למונית ברחובות קהיר. דפוס זה של איום במהפכה, הוצאה מחוץ לחוק, התנקשויות, מעצרים, הוצאות להורג וחוזר חלילה, ילוו את האחים לכל אורך ההיסטוריה שלהם בכל מדינות האסלאם.

הצלע השנייה בתפיסת עולמה של האחים הגיעה ממלומד אסלאמי ואינטלקטואל בשם סייד קוטב. קוטב רכש  לו שם כאיש ספר המתעניין בספרות אנגלית, ובשנת 1948 נשלח על ידי משרד החינוך המצרי לאמריקה כדי לשפר את שליטתו בשפה. בשנתיים שבילה שם עולמו התהפך עליו. הוא הזדעזע עמוקות מאמריקה, ובעיקר מן החופש המיני. הוא תיאר את אמריקה כלא פחות מבית בושת ענקי שאין בו אלא יצרים בהמיים ואנשים ללא נשמה. כך התרשם אפילו מן הריקודים אותם ראה בתפילת יום א' בכנסייה כפרית, שמבחינתו היו זהים לאלו שראה במועדוני הג'אז האפלוליים של ניו יורק, ולא שונים מהותית מהחוויה הבהמית של מגרשי הספורט וקרבות האגרוף. עם חזרתו למצרים בשנת 1950 התפטר ממשרד החינוך ונעשה לעורך העיתון של האחים ולתעמולן ראשי. בשנה זו הוא כותב שני חיבורים חשובים, 'אמריקה אותה ראיתי' ו-'מלחמתנו ביהודים'. האחרון הוא מניפסט אנטישמי ארסי ביותר, הראשון מסוגו להיכתב בארצות האסלאם. חיבור זה יחד עם פועלו הציבורי של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני הם אבני היסוד של תהליך הנאציפיקציה של יחסו של האסלאם הפונדמנטליסטי אל היהודים. הקוראן עוסק ללא הרף ביהודים ("באני אישראיל"), אך בין שכבותיו ניתן למצוא הן דברי שבח נעלים לתורת משה ולעם ישראל (בפרקים שהמסורת המוסלמית מזהה כמוקדמים, שנאמרו במכה) והן אמירות ארסיות בגנות היהודים (בפרקים המאוחרים שנאמרו באל-מדינה). לקוטב לעומת זאת, אין כול התלבטות. היהודים אצלו הם שטנים ערמומיים העומדים מאחורי כול מעשה נבלה מאז ומעולם, וכל מזימה נגד האסלאם מימות הנביא ועד יום הדין. הציונות והקומוניזם אינם אלא תכסיסים חדשים אותם טיכסו היהודים בימיו כהמשך לאותה המלחמה העתיקה.

רדיקל רב השפעה כקוטב נחשב לאיום על משטרו של נאצר וכמיטב המסורת הוא שהה בכלא בין השנים 1954-1964. דווקא בשנים אלו הוא כתב את פירושו הגדול לקוראן ואת ספרו המפורסם ביותר 'ציוני דרך', המהווה תמצית של שיטתו. שיטתו היא דתיות טהרנית, מהפכנית ואלימה. זהו ספר היסוד של רעיון הג'יהאד העולמי שאינו מסתפק בהקמת משטר אסלאמי בארצות האסלאם, אלא בכיבוש העולם כולו תחת ח'ליפות אסלאמית. הוא היה להשראה לא רק לסיעת הקוטביסטים באחים המוסלמים, אליה השתייך נשיא מצרים שלאחר האביב הערבי מוחמד מורסי, אלא גם לארגון אל-קעאידה. כיאה לדמות, קוטב הואשם במזימה לרצח נאצר, והוצא להורג בשנת 1966.

 

האחים המוסלמים כיום

האנטישמיות הרצחנית ממשיכה להיות דרכם של האחים כלפי היהודים וכלפי ישראל, למרות ניסיון קבוע ומאולץ מצידם לבצע הפרדה בין "יהודים" ל-"ציונים", משל היו אותם הציונים פורטוגזים או סינים. אצל הסניף של התנועה שצמח מתוך עזה, תנועת החמאס, הרצחנות מפורשת באופן גרפי באמנה שלה, הזמינה ברשת גם בעברית.

פוסק ההלכה הבכיר של האחים הוא יוסוף אל-קרדאווי, בן 95, שעד לפני שנים אחדות היה פוסק הלכה פעיל ששיעורו השבועי בערוץ אל-ג'זירה 'השריעה והחיים' נצפה בידי כ-40 מיליון מוסלמים מידי שבוע. כפוסק הבכיר בזרם המרכזי ('וואסטי') באסלאם, אל-קרדוואי מזוהה עם כמה וכמה פיתוחים הלכתיים חשובים. נציין שניים החשובים לנו: הצדקה הלכתית לפיגועי התאבדות נגד ישראלים, ו-'הלכות המיעוטים'.

התאבדות אסורה באסלאם כשם שהיא אסורה ביהדות, ואל-קרדאווי אסר כול פיגועי התאבדות למעט בשטחי ארץ ישראל. לפלסטינים התיר לא רק לבצע פיגועי התאבדות, אלא הצדיק גם פגיעה בנשים, בילדים ובנשים הרות, שכן לדבריו כולם בעצם לוחמים העתידים להתגייס לצה"ל הנלחם באסלאם. כה גדולה סלידתו ממדינת ישראל עד שאסר על אזרחי מדינות מוסלמיות לעלות לרגל להר הבית, כדי לא לחזק את שלטון האויב הציוני. בהזדמנות אחרת קבע ש: "היטלר הראה ליהודים את מקומם".

הלכות המיעוטים עניינן מתן צידוק הלכתי למוסלמי להתגורר במדינות לא מוסלמיות, דבר שהאסלאם הקלאסי שלל. אל-קרדאווי חידש מושג בשם 'האסלאם הגלובלי' ('עאלמיאת אלאסלאם') כדי לתת צידוק הלכתי למצב הקיים מאז שנות ה-70' שמיעוט מוסלמי גדול מתגורר במערב. הצידוק הוא שמצב זה הינו הזדמנות לעשות נפשות לאסלאם במערב, לא בעזרת גי'האד, אלא בעזרת תעמולה אסלאמית ('דעווה') ועשייה פוליטית שתקדש שם שמים. הלכות המיעוטים כוללות ספרות ענפה של שאלות הלכתיות שחלקן ישמעו מוכרות ליהודים בגולה (האם מותר לברך גוי בברכת 'חג שמח' לרגל חגיו? כיצד להתפלל אם אין מסגד מסודר בעירך?). הלכות המיעוטים היא הדוקטרינה המשמשת את מפלגת רע"ם ביחסה לישראל. היא זו המאפשרת לה לקבל באופן פרגמטי שלטון של לא-מוסלמים על מוסלמים, ולהשתלב במערכות השלטון. מוסלמים במערב אינם ששים דרך כלל להודות בכך, אך מטרת העל של פעילות זו היא השתלטות על המדינה המערבית והפיכתה למוסלמית, ג'יהאד ללא נשק.

דמויות כמו נכדו של חסן אל-בנא, טארק רמדאן,  מראשי הדוברים של האחים באירופה, נוהגים להשמיע מעל כול במה את הקביעה שהאסלאם האירופי הוא דמוקרטי, שליו, ולא מהפכני. מתנגדיו יאמרו שרמדאן הוא נחש ערמומי המסתיר את תפיסתם האלימה של האחים מאחורי מסך עשן של מילים ריקות ומחוות בלתי מחייבות, עד ליום פקודה שבו יפתחו המוסלמים במלחמה וימוטטו את מדינות אירופה. לדבריהם "רמדאן הוא אידיאולוג מסוכן יותר מבין לאדן" שכן לבין לאדן אין תומכים ברשתות הטלוויזיה ובפרלמנט בצרפת.

מכיוון שנציגי האחים בנו את הגופים המוסלמים המאורגנים ביותר באירופה הפכו ארגוניהם לנציגי המוסלמים בפני השלטונות ולבעלי השפעה ותקציבים, למרות שאדיקותם מעולם לא ייצגה את המוסלמים באירופה. לאחרונה החלו מדינות חשובות באירופה להבין את האלימות הטמונה באחים ולהצר את צעדיהם, אך הארגון המקביל של האחים בארה"ב, CAIR  , ממשיך להיות חביבם של המפלגה הדמוקרטית. מרשימת המומלצים שלו מגיעים שליחי הנשיא ביידן למזרח התיכון.

ובחזרה לישראל, אחד החששות המשמעותיים סביב עליית קרנה של מפלגת רע"ם היא שכפול הדגם האירופי הנ"ל. אם רע"ם מייצגת  כ-20% מערביי ישראל, מדוע יעברו תקציבי המגזר דרכם? האם אין בכך עידוד ישיר למיסוד גופים רדיקלים? ואיך בכלל סניף של האחים הגיע לתוך ממשלת ישראל הציונית?

התנועה האסלאמית בישראל והמהפך של שייח' עבדאללה נימר דרוויש

התנועה האסלאמית בישראל נוסדה בשנת 1972 על ידי שייח' עבדאללה נימר דרוויש כסניף מקומי של האחים. נימר היה "בעל תשובה" מכפר קאסם, פעיל לשעבר במפלגת רק"ח הקומוניסטית שגילה את האסלאם. בשנת 1979 הקים לתנועה זרוע טרור בשם 'משפחת הג'יהאד' (אוסרת אל-ג'יהאד) ונאסר בכלא הישראלי בשנת 1981, עד לשחרורו בעסקת ג'יבריל, בשנת 1985. עד כאן קלאסיקה מצרית מוכרת מבית האחים. ומפה - מהפך.

בין כתלי הכלא עובר שייח' נימר מהפך. הוא מכריע שדרך הג'יהאד לא תוביל להתבססות האסלאם בקרב ערביי ישראל, אלא רק לחנק תנועתו בידי ממשלת ישראל ולהידלדלות האסלאם בארץ. שנים מספר לאחר צאתו מהכלא הוא מתחיל לקשור קשרים עם מנהיגים יהודים ובראש ובראשונה עם רבנים, כמו הרב מנחם פרומן זצ"ל או יבדל"א הרב מיכאל מלכיאור. הוא מכריע על פי מקורות אסלאמיים שיש לפעול למען ביסוס דו-קיום יהודי ערבי בארץ ישראל על בסיס הלכות המיעוטים. ישראל היא מדינת חוק המעניקה חופש פולחן למוסלמים, ולכן אין בה חובת ג'יהאד. על אזרחי ישראל הערבים להקפיד על שמירת חוק ולהשתלב במערכות המדינה. שייח' נימר אף כותב ספר בשם 'תעצרו', שעיקרו פסק הלכה האוסר פיגועי התאבדות נגד יהודים (בניגוד לדברי שייח' אל-קרדאווי) ואף התנגדות עקרונית לאנטישמיות הקשה של העולם הערבי. הוא אף נשא נאום פומבי נגד האנטישמיות בפורום בינלאומי נגד אנטישמיות שאירגן משרד החוץ.

וההשתלבות הלכה וגברה. תחילה החליט להריץ רשימות של תנועתו במספר מועצות מקומיות ערביות, מהלך שהוביל להרמות גבה על השתתפותו במערכות השלטון הציוניות. אך הקרע בתנועה הגיע בשנת 1996 כשהחליט להריץ רשימה לכנסת, הלא היא מפלגת רע"ם. התנועה האסלאמית מתפלגת בין הפלג הדרומי שבסיסו בכפר קאסם, הדוגל בהמשך ההשתלבות, לבין הפלג הצפוני בראשות ראאד סלאח שבסיסו באום אל-פאחם, הדוגל ברדיקליזם ואף בדוקטרינה של היבדלות מוחלטת מן החברה הישראלית והקמת חברה מוסלמית עצמאית ('מוג'תמע עיסאמי') המספקת את כול צרכי המאמין ללא מגע עם הציונים.

מטר הגידופים מכיוונו של אל-קרדאווי על המהלכים האלה לא מאחר לבוא, ובתגובה הפלג הדרומי מצהיר שאל-קרדאווי אמנם הוא "גדול הדור", אך אל לו להתערב בעניינם של ערביי ישראל אם הוא אינו גר פה, ואינו מכיר את המדינה. הפלג הדרומי אף מתנתק מפסיקותיו האנטישמיות של שייח' אל-אקצא (עכרמה צברי) ומקים מועצת שורא משלו ובראשו שייח' ראאד בדיר, הנושא במשרה עד היום. חלק מחברי המועצה הם כיום פעילים מרכזיים במפלגת רע"ם. השייח' מקפיד להטיף לשמירת חוקי המדינה, עומד בקשר מפעם לפעם עם רבנים בכירים בישראל, ואף מנהל עימם דיונים בנושאים המשותפים לשתי הדתות, כגון הלכות ריבית. בכירי רע"ם כיום הם תלמידיו של שייח' נימר דרוויש.

אם אנשי הפלג הדרומי כל כך מתוקים ושוחרי שלום, מדוע מתרעמים כנגד רע"ם? אנו נראה בשבוע הבא, שעמדתם מורכבת וסבוכה יותר. הם ממשיכים לאחוז ללא פשרות בלאומנות הפלסטינית, אך מתנגדים לפיגועי טרור ומגנים אותם בפומבי. עד כמה שיישמע הדבר בלתי הגיוני, מבחינתם לאומנות זו אינו סותרת את החתירה לשלום עם היהודים, ואת הקשרים עם רבנים. כיצד? על כך בכתבה הבאה.