הסכמי אברהם והסכמי בני קטורה - ברית חדשה נוצרת: ישראל, הודו, האמירויות וארה"ב (עולם קטן, פרשת חיי שרה)

 

 האם הסכמי אברהם מובילים להסכם בני קטורה?

מתברר שהמשמעות האמיתית של הסכמי אברהם היא בכלל לא מול האמירויות אלא בעיקר בשינוי הגאופוליטי המהפכני שיצרו ביחסים עם הודו והמזרח הרחוק * וגם: זו הסיבה שהזהות היהודית של המדינה היא גורם מכריע להמשך המהפך העולמי שמתרחש לנגד עינינו

ישעיהו רוזנמן

כמה פרשנים גאופוליטיים חשובים בעיתונות ההודית ובמכוני מחקר בישראל ובמערב כתבו בזמן האחרון על ברית אסטרטגית חדשה המסתמנת בין ארבעה קודקודים: הודו, ישראל, מדינות המפרץ, ארצות הברית. לאחר שנים ארוכות של גישושים עקרים לכל מיני כיוונים קובעי מדיניות החוץ בהודו מזהים הזדמנות ייחודית שפתחו הסכמי אברהם. השבוע ביקר בארץ שר החוץ ההודי והזמין את ראש הממשלה בנט לביקור רשמי ראשון. ננסה לתת רקע למתרחש ולבאר את משמעויותיו.

"ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק... קדמה אל ארץ קדם". "וראשי הקליפות (שבעים אומות, י"ר) הם עשיו וישמעאל. שלושים וחמשה מימין אחר קליפת ישמעאל ושלושים וחמשה משמאל אחר קליפת עשיו" (פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין, פרשת במדבר). "יעבדוך עמים – אלו שבעים אומות. וישתחוו לך לאומים – אלו בני ישמעאל ובני קטורה. הוי גביר לאחיך – זה עשיו ואלופיו" (בראשית רבה סו).

על פי פשוטו של מקרא, ארץ קדם המוזכרת בפרשתנו אינו מקום במזרח הרחוק אלא בעבר הירדן, מקום מושבו של איוב (איוב א, ג). ואולם בזוהר (חלק א, דף צט) יש סיפור מפורסם על החכמים הפוגשים בבני קדם, מעיינים בחוכמתם ומעירים להם: "קרובים דברים אלו לדברי תורה, אבל יש לכם להתרחק מספרים אלו שלא יסטה לבכם לפולחן עבודה זרה, וחס ושלום לא תסטו מעבודת הקב"ה".

סיפור זה כבר יש בו כבר ריח כלשהו של חוכמת המזרח הרחוק, אך הראשון שקישר במפורש בין בני קדם ובני הפילגשים לחוכמת הודו היה הרב מנשה בן ישראל מאמסטרדם במאה ה-17. מאז נעשתה דרשתו למורגלת בפי מחזירים בתשובה ואנשי ניו אייג', המכירים גם את המשך דבריו, שהכוהנים ההודים נקראים ברהמינים משום שהם מבני אברהם.

יש לומר נחרצות במאמר מוסגר שלדברים אלו ולדרשות דומות על האלים ההודים ברהמן וסרסווטי הקשורים לאברהם ושרה אין כל יסוד היסטורי. אומנם ראשית הדת ההודית בערך בתקופת אברהם אבינו, אך כל חוקר בעל ידע בסיסי בגנטיקה של אוכלוסיות יאמר את המובן מאליו: ההודים אינם שמים. אמונת ישראל כמעט לא הגיעה לתת-יבשת עד היום אלא אם כן סופרים את הנצרות.

להבנתי, כוונתם של חכמי הזוהר הייתה להצביע על יסודות רוחניים חיוניים הקיימים בתרבות הודו הדורשים בירור והקשורים לאברהם אבינו ומורשתו, ולכן לא במקרה יהודים רבים בימינו נמשכים לרוחניות זו. הרב מנשה בן ישראל היה אדם גדול, אך במחילה, מדובר בהגשמת המסרים הקבליים, דבר שמקובלים כמו רמח"ל נלחמו נגדו כל ימיהם.

מכאן והלאה נעשה נפוץ הזיהוי של בני הפילגשים עם אומות המזרח הרחוק, ובראשם עם האומה בעלת המורשת הטקסטואלית הגדולה ביותר במזרח – הודו. רבי צדוק הכהן מלובלין לא פגש מימיו לא ישמעאלי ולא בן קטורה, אך דרשתו הקבלית שלעיל הצליחה לקלוע במדויק לאירועים גאופוליטיים של ימינו: לאחר הסכמי אברהם שנחתמו עם בני ישמעאל באים בעקבות ישמעאל אומות התלויות בו רוחנית. ובמונחים ארציים יותר, פרשנים בכירים בהודו וחוקרים במערב מדברים על ברית אסטרטגית חדשה הנרקמת בעקבות הסכמי אברהם, שצלעותיה כאמור הן הודו, ישראל, מדינות המפרץ וארצות הברית.

פרופסור מיכאל תנחום ממכון טרומן באוניברסיטה העברית כתב על כך נייר עמדה ארוך (זמין במלואו ברשת בשפה האנגלית). כדי להבין את מלוא המשמעות הגאופוליטית של מהלך זה יש להבין את היסודות הבסיסיים של מדיניות החוץ של הודו.

 

נהרו היה ידידו הקרוב של נאצר, ומודי הוא מתנחל

בשנת 1947 חילקו הבריטים את תת-יבשת הודו והוקמו בה שתי מדינות עצמאיות, הודו ופקיסטן (פקיסטן התחלקה בשנת 1971 לפקיסטן ובנגלדש). חלוקה זו נעשתה רק כדי לתת למוסלמים מדינה נפרדת משאר דתות הודו כדי למנוע הידרדרות למלחמת אזרחים, אך גם בגבולות הודו נשארו מוסלמים רבים, ששיעורם היה כ-10% מהאוכלוסייה (כיום הם כ-20%).

ראש הממשלה הראשון של הודו, ג'ווארהלל נהרו, היה סוציאליסט שתיעב את ארצות הברית אך גם הסתייג מתלות בברית המועצות בשם הזיכרונות המרים של הקולוניאליזם המערבי בארצו. נהרו ומפלגתו, מפלגת הקונגרס, ניסחו את החוקה הארוכה בעולם, ובה בין היתר הוגדרה הודו חילונית וסוציאליסטית. במילה חילונית הכוונה למכונה בישראל 'מדינת כל אזרחיה'.

אין להודו דת רשמית – גם לא הינדואיזם – וכל קהילה מנהלת את דיני האישות על פי דיניה, וזאת אף שפקיסטן מוגדרת בגאון מוסלמית. הסוציאליזם ההודי היה מופרע יותר אף מכלכלת ההסתדרות שלנו (דוגמה פיקנטית: בתחילת שנות השמונים דרשה התקנת קו טלפון בישראל המתנה של כחודשיים. בהודו ארך התור לקו טלפון כשמונה שנים), מה שכמובן השאיר את רוב אזרחי הודו בעוני מרוד ותלויים בסיוע חוץ.

במדיניות החוץ עמד נהרו עם ידידו הקרוב גמאל עבד אל נאצר בראש גוש מדיני שכונה המדינות הבלתי מזדהות. זה היה ניסיון כושל לחלוטין להקים גוש שלישי של מדינות מתפתחות שיהיו גורם מאזן בין הגוש הסובייטי לאמריקני ועניינו יהיה הדאגה לפיתוח העולם השלישי וההתנגדות לקולוניאליזם. בפועל עמדו מדינות אלו לימין ברית המועצות, וחלקן היו שותפות בפוליטיקה רדיקלית בהובלת נאצר, מדינות ערב והסובייטים.

אף שהצביעו בעד הקמתה ולמרות חיזוריהם של ראשי הציונות, התנגדו לישראל נהרו ורוב צמרת מפלגתו משתי סיבות: א) חוסר הכרת ההיסטוריה היהודית – הם חשבו שישראל היא יצירה מלאכותית של האימפריאליזם הבריטי והאמריקני; ב) החשש הגדול מדעת הקהל המוסלמית בארצם ובמדינות האסלאם. יסוד זה היה חלק ממדיניות כללית של פייסנות כלפי המוסלמים בהודו והפלייתם לטובה, לעיתים עד כדי אבסורד (דוגמה: עד היום מקדשים הודים משלמים מיסים, אך לא הקדשים אסלאמיים).

וכך לא ייסדו ישראל והודו יחסים דיפלומטיים רשמיים עד לאירועי ועידת מדריד בשנת 1991, כאשר ההודים מקפידים לתת ליאסר עראפת הבטחה פומבית לשמירה על האינטרסים הפלסטינים. באותן שנים החלה הודו להיפתח גם לכלכלה העולמית לאחר שהגיעה לפשיטת רגל ונדרשה לבצע רפורמות קפיטליסטיות כדי לקבל הלוואה מקרן המטבע העולמית (ברית המועצות כבר הייתה מרוששת, והלוואותיה נפסקו).

התפנית הגדולה חלה בשנת 1999 בזמן מלחמת קרגיל נגד פקיסטן בחבל קשמיר ('יהודה ושומרון' של הודו). הודו לא הצליחה להדוף את הפלישה הפקיסטנית, ונראה שהפקיסטנים הצליחו לכבוש שטח מסוים בהרים, ושום מדינה לא נחלצה לעזרת הודו. אז, על פי פרסומים זרים, שלחה ממשלת ישראל משלוח חירום להודו ובו מערכות נשק מתקדמות וטילים מונחי לייזר, ודבר זה היה הגורם שהכריע את המערכה לטובת הודו. בשנת 2003 כבר התקבל ראש הממשלה אריאל שרון בהודו בכבוד מלכים, וחוזי הנשק והטכנולוגיה החקלאית החלו לזרום לישראל.

אך לשיא הגיעו הדברים עם עלייתה לשלטון של מפלגת BJP, 'הליכוד ההודי', בראשות נרנדרה מודי, בשנת 2014. לימין ההודי חזון אחר לגמרי להודו מחזונו של נהרו. זאת מפלגה דתית-לאומית, ומבחינתם הודו היא מדינה הינדית כמו שפקיסטן מוסלמית. מודי מעריץ את נתניהו, את שמעון פרס ואת ישראל בכלל, משום שמבחינתו ישראל היא ההוכחה שמדינה דתית-לאומית אינה חייבת להיות פונדמנטליסטית וכושלת כמו פקיסטן. אך בעיה אחת נותרה: הכלכלה ההודית תלויה הרבה יותר במדינות המפרץ העשירות משהיא תלויה בישראל, והודו נאלצה להלך בין הטיפות.

 

התפתחויות מאז הסכמי אברהם

הסכמי אברהם פתרו בעיה אחרונה זו. אם ישראל היא בת ברית לאמירויות, ובאופן לא רשמי אף לסעודיה, הודו כבר אינה צריכה לבחור צד, ואדרבה, נפתחה הזדמנות נפלאה כדלקמן: זה שנים שהודו מחפשת נמל בים הערבי לייצוא מערבה. עד היום נעשה ניסיון כושל לשדרג את נמל צ'באהאר שבאיראן, אך כעת מתברר שאין בו צורך, הודות לתוכנית המכונה 'המסדרון הערבי-ים תיכוני' (Arab-Mediterranean Corridor). מסילות לרכבות משא כבר בנויות כל הדרך מהאמירויות עד לנמל חיפה, ונותר להשלים בהן כשלוש מאות קילומטרים בתחומי ירדן (זאת לצד צינור נפט הנבנה מהפרץ הפרסי דרך אילת לחיפה, העוקף את תעלת סואץ). בדקו ההודים ומצאו שהדרך המהירה ביותר לסחורותיהם אל שוק האירופי היא מנמל אבו דאבי, משם ברכבת לחיפה, ומשם לנמל פיראוס ביוון, מסלול של עשרה ימים בלבד.

לאחר שיונחו התשתיות במקומן והסחורות יתחילו לנוע, הברית צפויה להתהדק ולכלול שיתופי פעולה רחבים יותר. מאזן הכוחות, כפי שביאר אותו הפרשן שקהאר גופטה (Shekhar Gupta) הוא זה: ישראל מביאה חדשנות טכנולוגית, מדינות המפרץ מביאות הון, אמריקה מביאה כוח פוליטי, והודו מביאה שוק ענקי בעל אדם זול לצד מהנדסי טכנולוגיית עילית (נזכיר שישראלים והודים הם שני המיעוטים החזקים בעמק הסיליקון ושמנכ"לי גוגל ומייקרוסופט הם הודים). היציבות שברית זו צפויה לעודד עונה על הצורך האמריקני ביציבות במזרח התיכון ללא נוכחות הצבא האמריקני.

ברמה הגאופוליטית יש ניצחונות נוספים על האסלאם הרדיקלי: חיזוק הבריתות עם יוון ובידודה של טורקייה, שתחת ארדואן הרדיקלי החלה להיות מפטרוניה של פקיסטן הרדיקלית. וכמו שביארנו, חיזוק הקשרים בין הודו לאמירויות בא על חשבונה של איראן, גם אם הודו לא תיטוש אותה כליל, שכן אלו אומות אחיות משחר ההיסטוריה. הדברים הגיעו עד כדי כך שלאחר ביטול מעמדה המיוחד של קשמיר (קרי, סיפוח) בשנת 2019 הביעה פקיסטן מחאה קולנית. בתגובה יצאה סעודיה, פטרוניתה משכבר הימים, בהצהרה שקשמיר היא אדמה הודית. האמירויות הגדילו לעשות והזמינו מייד את מודי עובד האלילים לקבל מדליה מהסולטן על שיתוף הפעולה הכלכלי המתחדש של ארצו עם המפרץ.

 

העתיד: מה לא לעשות

עד כאן תיארנו עתיד שיכול להיות ורוד, ורוד מאוד. אך יש להעיר הערה חשובה על העתיד: ייחודם של הסכמי אברהם היה בעטיפתם בגלימה מזרח-תיכונית מקומית. הובהר לכול שהבריתות האסטרטגיות החדשות אין פירושן איום תרבותי ברוח 'מזרח תיכון חדש' על עמי האזור שומרי המסורת. אותו דבר נכון לגבי הודו. זאת מדינה שמרנית מאוד ברובה, והיא רוצה לגלות ישראל המחוברת בגאון לשורשיה וצומחת מהם אל העתיד. זהו חלק גדול מכוח המשיכה שלנו מבחינתם.

יש להצטער על שלא זו הרוח הנושבת מלשכת שר החוץ לפיד, הנראה ממהר לאמץ את האופנות הכושלות והחלולות ביותר על המדף המערבי העכשווי. הדיפלומטיה כרוכה גם ביחסי אנוש מעולים, ואם ראש הממשלה בנט רוצה לזכות ליחס המעריץ שזכה לו נתניהו בהודו ולחתום בעתיד על 'הסכם בני קטורה', כדאי מאוד שיבהיר לחברי ממשלתו מה לא לעשות ולא לומר בשום אופן בחברה שמרנית. ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום.