ניתוח גאופוליטי של אפגניסטן, 3 שבועות לאחר נפילת כאבול

 

מוגש לכם ניתוח גאו-פוליטי על המצב  באפגניסטן כעת, כ-3 שבועות לאחר נפילת כאבול הבירה לידי הטליבאן. תחילה ננתח את שאלות היסוד שצריכות להתברר לגבי הנעשה באפגניסטן עצמה, ואז נעבור אחד אחד על כול השחקנים המדיניים, וננתח את השפעות האירועים האחרונים עליהם ותגובותיהם הצפויות. המקורות שלי הם אפגנים מחוגי האליטות עם קשרים בשלטון היוצא. אגב זאת אציין שהמקור החדשותי הטוב ביותר בשפה האנגלית לחדשות על המתרחש באפגניסטן כעת הוא העיתון ההודי The Print, ובעיקר הכתבות וניתוחי העומק ביוטיוב מאת העורך הראשי Shekhar Gupta.

 

חלק א'

שאלות היסוד באפגניסטן עצמה:

1.    האם הטליבאן מסוגל לספק את צרכי היסוד השוטפים של אזרחי המדינה?

מדובר בארגון שמתעניין בעיקר בעולם הבא ולא עולם הזה. חייליו הם אנאלפביתיים פונקציונליים, וגם מנהיגיו אינם מלומדים. כמעט ולא תמצא ביניהם מהנדסים כמו מחבלי האחים המוסלמים, אלא לכל היותר בעלי השכלה אסלאמית בינונית. כבר כעת מינו הטליבאן מולות לכל תפקידי השרים בממשלה. ההון הזר נפסק לעת עתה, וגם כאשר יתחיל לזרום שוב, הפיתוח המשמעותי במדינה צפוי להיעצר כמעט כליל. כפי שידיד אמר לי: "הם ישלטו מאה שנה במדינה ולא יבנו תחנת כוח אחת". כבר כעת נוצר משבר הומניטרי במדינה: הבנקים עדיין סגורים כמו רבים ממקומות העובדה (ובראשם כול המשרות התלויות במימון זר), מחסור בתרופות ובמזון, ומשבר פליטים מתפתח (עליו נדבר בהמשך).

2.    כמה אלימות הטליבאן יפעילו וכמה פרגמטיות יגלו, בטווח הקצר ובטווח הארוך?

שלטון הטליבאן הקודם היה אלים מאד, טרוריסטי ולא פרגמטי בעליל. לדוג': הוצאות להורג פומביות

באצטדיון בכאבול כל יום ו' אחרי התפילה, נשים כמעט ולא יצאו מביתן גם עם ליווי גברי, ואפילו גישה לטיפול רפואי בסיסי נמנע מהן לעתים רבות. כעת הטליבאן מגיעים למציאות שונה מאד בערים הגדולות: האוכלוסייה העירונית גדולה הרבה יותר (גם אם היא מונה רק כ25% מתושבי המדינה) ובערים רוב הצעירים חשופים ליסודות שונים של תרבות מערבית (או לפחות מודרנית ולא מערבית. טלוויזיה טורקית, הודית וכדו') ובראשם השפעת האינטרנט ועליה גדולה בשיעורי האוריינות, גם זו של נשים. צעירים אלו לא ישלימו כל כך מהר עם אובדן כול חלומותיהם, ודמותו של הכדורגלן הצעיר זכי אנוואר שנהרג כשנתלה על מטוס אמריקני הוא סמל להלך רוחם של רבים שעבורם חיים תחת הטליבאן הם עבורם מרים ממוות. מעבר לשאלת הפליטים, השאלה היא האם הטליבאן ינסה לכפות את אותם הסטנדרטים של שלטונו הקודם או שיתגמש/יעלים עין בנקודות כלשהם? כפיית הסטנדרט ההוא יצריך אלימות קשה פי כמה מפעם שעברה.

 

חלק ב'- השחקנים הבינלאומיים

המגעים המתרחשים כעת בין הטליבאן לאיחוד האירופי ונציגים מערביים:

המהלך כעת הוסבר לי כך: עיקר עניינם של האירופים הוא ניסיון למנוע את הדרדרות המדינה למלחמת אזרחים, שכן זו בהכרח גוררת משבר הומניטרי ועלייה גדולה במספר הפליטים שיופיעו בשערי אירופה. לצורך כך האירופים מבקשים שהטליבאן יגיעו להסכמות עם פלגים אתניים יריבים (נזכור שהטליבאן הם כמעט כולם פשתונים) על ממשלת שתכלול גם את נציגיהם. מדובר באוזבקים ברשות המרשל דוסתום, בטג'יקים בראשות מנהיגיהם במה שנשאר מהברית הצפונית, וההזארה בראשות ח'לילזאד. הסכמות על ממשלת אחדות תפתח מחדש את ברז התקציבים האירופיים החיוניים כל כך לממשל החדש. זה המקום לציין שללא זרימה קבועה של תקציבים משמעותיים מן המערב הממשל ייאלץ לממן חלק ניכר מפעילותו על ידי גידול פרג להרואין. אך גם לו תקום ממשלת אחדות עם כל הגורמים הנ"ל, עדיין לא יהיה שקט מלא במדינה, שכן שחקן חדש צפוי לעלות כעת והוא המדינה האסלאמית ח'ורסאן (IS-K).

המערב כבר הוציא מהטליבאן שתי הבטחות:

1.    לא להפוך את אפגניסטן לבסיס ללוחמי ג'יהאד מכל רחבי העולם כמו בשלטונם הקודם.

2.    לא לבצע טיהור רצחני באנשי הממשל הקודם ובתומכיו.

יש מקום לשאול האם הבטחות אלו יכובדו. הבטחה 1 יש בה קושי מול המנהג השבטי הפשתוני של הכנסת אורחים ואי הסגרתם בכל מחיר. עלול להיווצר מצב שבו הטליבאן עומדים במילתם ולא מזמינים לוחמים זרים, אך אלו מגיעים מיוזמתם, ואז הטליבאן יתעקשו לא להסגירם למערב. יש לקוות שהבטחה 2 תכובד ולא נראה 'ליל סכינים ארוכות', אך ברור לתומכי המשטר הישן שהטליבאן יתנכלו להם גם אם לא יטבחו בהם, והם כעת נסים מהמדינה בהמוניהם. יש לציין שהראשונים לעזוב את המדינה היו האליטה המקצועית המקומית - רופאים, מהנדסים, אנשי מחשבים וכדו - מה שרק מחריף את המשבר ההומניטרי המתפתח ומונע כליל את פתרונו המלא.

 

המדינה האסלאמית ח'ורסאן

מדובר בארגון טרור בסגנון דאע"ש, אך ללא קשר ישיר אליו (אם כי נטען שחלק ממקורות המימון שלו מגיעים ממקורותיו של דאע"ש. הכסף לטרור באפגניסטן עובר דרך חלפני ההוואלה ולא דרך מערכת הבנקאית העולמית, מה שמקשה על יירוטו). הארגון פעיל במחוזות Nangarhar and Laghman במזרח ובדרום המדינה. מרבית חייליו אינם פשטונים אלא מאוכלוסיות המיעוטים (טורקמנים, אוזבקים, טג'יקים ואף לוחמים ערבים זרים). כעת מצטרפים לשורותיו גם חיילים לשעבר מהצבא האפגני הלאומי ANA הממשיכים ללחום כנגד הטליבאן תחת דגל חדש. בעבר הארגון התמחה בפגיעה במטרות שיעיות באפגניסטן ובפקיסטן, אך כעת הוא מרכז את מאמציו בניסיונות לערער את שלטון הטליבאן. לכאורה מדובר בארגון מסוכן יותר אף מהטליבאן, שכן הטליבאן הם לאומנים אפגנים ללא יומרות התפשטות לג'יהאד גלובלי, ואילו מדינה האסלאמית תומכת בג'יהאד גלובלי. אך לעת עתה מאמציהם מתרכזים בתוך אפגניסטן, והסכנה העיקרית הנשקפת ממנו היא דרדור המדינה לחידוש מלחמת האזרחים. לעת עתה בתחום הג'יהאד הגלובלי הם יכולים לכל היותר לארח לוחמים זרים תחת חסותם.

 

איראן

השלטון האיראני הוא אמנם שיעי רדיקלי ואיבה שוררת בינו לבין הטליבאן הסונים, אך למרות זאת באיראן מעדיפים את שלטון הטליבאן על פני שלטונו היוצא של אשרף ע'אני, שכן השלטון היוצא היה עצמאי יותר (למשל בדרישה לתמורה על שחרור מים מסכר סלמה ליד העיר הראת) ופרו-מערבי לעומת הטליבאן הרדיקליים. השינויים כעת מבחינת האיראנים הם:

1א. זרם הפליטים

את רוב הפליטים האפגנים תספוגנה שכנותיה איראן ופקיסטן. בשתי מדינות אלו יתרחש דפוס מוכר של תגובה: ממשלותיהן תדווח בהרחבה על הכנסת האורחים הנדיבה שלהן ותבקש כספי סיוע מערביים. כספים אלו יועברו, אך לא יגיעו כלל לפליטים. יש לציין שמצבם של פליטים אפגנים באיראן תמיד היה רעוע במיוחד והם חשופים לאפליה קשה ביותר ולסכנה מתמדת הן מצד אזרחים והן מצד הממשלה.

1ב. סכנת גיוס הפליטים השיעים לחטיבת פאטמיון

חטיבת פאטימיון היא חטיבה של אפגנים שיעים (כלומר בני ההזארה ומעט טג'יקים) הנשלחים ללחימה ופעולות התאבדות בסוריה תמורת הבטחה לכספים או אזרחות איראנית למשפחותיהם. עם התגברות זרם הפליטים לאיראן, יגבר גם מספר הפליטים השיעים ועימם אפשרויות הגיוס לחטיבה. יש לחשוש גם מן האפשרות שאיראן תשלח חיילים נואשים וחסרי כל אלו גם למשימות התאבדות ברחבי המזרח התיכון ויבשת אירופה.

 

טורקיה

טורקיה ניסו לחתום על חוזה עם הטליבאן לאבטח את שדה התעופה בכאבול, תכנית שלא יצאה לפועל. זאת הפעם הראשונה שחיילים טורקים נשלחו למדינות זרות ומרוחקות מאז ימי האימפריה העות'מאנית. האינטרס הטורקי הגדול ביותר הוא מניעה ובלימה של זרם הפליטים שמתחיל לנוע לכיוונה. כבר כעת טורקיה החלה בבניית גדר בגבולה עם איראן, בין היתר בגלל ביקורת עזה שכבר נשמעת במדינה כנגד הנשיא ארדואן על שהציף את טורקיה בפליטים המתחרים על משאבי המדינה. טורקיה אינה חפצה בעוד פליטים בשטחה, והיא יכולה להשתמש בהם כמנוף לחץ ושוט כנגד שכנותיה באיחוד האירופי כפי שכבר ראינו עם הפליטים הסורים.

 

מדינות המפרץ

גורמים רדיקליים במפרץ, ובראשם הנהגת קטאר הם מתומכיהם העיקריים של הטליבאן בכספים, בעזרה דיפלומטית ועוד. הדבר נעשה מטעמים של רדיקליזם אסלאמי תוך סיכון אינטרסים קטארים במערב. פעילות זו כעת מקבלת תנופה חזקה ויש להשגיח עליה בשבעה עיניים. עד כמה שמתאפשר יש ללחום בה דרך חניקתה בצינורות הבנקאות העולמית, טכניקה שהוכחה בעבר בזירות אחרות, וצריך לבדוק את היתכנותה פה.

מדינות פרו-מערביות במפרץ כגון האמירויות וסעודיה של מוחמד בין סלמן ינהלו קשרים מסויגים מול הנהגת הטליבאן, ולו כדי להשאיר לעצמן השפעה כלשהי על הכבשה השחורה ממזרח. יש להוסיף שהטליבאן נושאים עיניים לגורמי דת ערביים שהם עבורם נציגים אותנטיים של אסלאם טהור, וזהו נתיב נוסף של השפעה עליהם. יש לבדוק האם וכיצד יוכלו מערביים וגורמי אסלאם מתונים להשתמש בערוץ זה.

 

רוסיה

רוסיה קיבלה פלוס גדול כעת, אך יכולה גם לקבל מינוס קטן בעתיד:

הפלוס הוא עזיבתם של כוחות נאט"ו את תחום השפעתה הדרומי עם יציאתם מאפגניסטן. המינוס שיכול להופיע הוא האפשרות להתחזקותם של גורמי ג'יהאד מרכז אסייתיים המנסים לפגע ברוסיה כגון ארגונים צ'צ'ניים ואוזבקיים. 

 

סין

כמו רוסיה, גם סין חוששת מהתחזקותם של כוחות ג'יהאד שעלולים להגיע דרך גבולה המשותף עם אפגניסטן ולפגע במחוזותיה המערביים בעלי האוכלוסייה המוסלמית. בנוסף לכך לסין מספר אינטרסים נוספים:

 

1.    שאיבת עושרה המינרלי של אפגניסטן

אפגניסטן היא "סעודיה של המינרלים". אלו כוללים מרבצי ענק של נחושת שסין חפצה בהם, לצד מרבצי ליתיום ועפרות נדירים שרובם המוחלט מרוכזים בשתי מדינות בעולם: סין ואפגניסטן, ולסין עניין גדול לחזק את המונופול שלה עליהם מול המערב. בפועל יש להניח שמעט מאד מן המחצבים יופקו מן האדמה, שכן הדבר דורש השקעות גדולות, וטרם ברור באלו אזורים ישכון שלום מתוח והיכן תימשך המלחמה.

2.    הרחבת פרויקט דרך המשי החדשה- מסין לאיראן דרך אפגניסטן

במסגרת דרך המשי החדש OBOR סין חפצה לבנות רשת כבישים ומסילות רכבת במסלול דרך המשי העתיקה, דבר שנמנע ממנה עד עתה בגלל המלחמה באפגניסטן. כעת היא יכולה לנסות לבצע זאת וממשל הטליבאן צפוי להסכים (הן מטעמים של רווח כספי, והן משום שסין היא פטרונה של פקיסטן שהיא פטרונם של הטליבאן). הדבר יכלול עורקי תחבורה מפרוזדור ווקאן בגבול אפגניסטן-סין דרך האזורים הלא-פשתונים בצפון אפגניסטן ועד לצפון איראן באזור העיר משהד. השלכה אחת של פרוייקט זה היא התחזקות הקשרים בין איראן לסין על חשבון הברית ההיסטורית והעכשווית של איראן עם הודו.

 

הודו

אם צריך להצביע על המפסידה העיקרית מעליית הטליבאן אחרי ארה"ב והאפגנים עצמם, הרי שזאת הודו, ממספר סיבות:

1.    אפגניסטן של אשרף ע'אני הייתה מדינה קליינטית של הודו (המיזם המשותף בולט היה בניית סכר סלמה הנ"ל) ושותפה לאיבה כנגד פקיסטן, וכעת היא עברה צד ונעשתה בת ברית של פקיסטן ואויבת להודו.

 

2.    אם מרבים לדבר כעת על התנופה המוראלית לארגוני הג'יהאד מעזיבת ארה"ב, הרי שאת החיזוק המיידי ביותר קיבלו ארגוני הג'יהאד בקשמיר. הרטוריקה שבפיהם פשוטה וקליטה להפליא: פקיסטן הייתה בעלת שתי חזיתות של לוחמת ג'יהאד, מערבית באפגניסטן ומזרחית בקשמיר. משימה אחת הושלמה וכעת יש לגשת במלוא המרץ לשנייה.

 

3.    התחזקותה של סין, כפי שביארנו לעיל.

 

 

 

פקיסטן

למי שהגיע עד כאן אך אינו בקי בהיסטוריה של אפגניסטן יש להסביר במילים פשוטות שהטליבאן הם למעשה כוח פרוקסי פקיסטני וכיבוש כאבול הוא בעצם כיבוש פקיסטני של אפגניסטן במסגרת דוקטרינה אימפריאליסטית המכונה "עומק האסטרטגי" מבית מדרשו של גנרל חמיד גול. נשאלת כעת השאלה מה הצעד הבא אחרי שהזאב הפקיסטני סיים לטרוף את הכבשה? נעמוד על מספר נקודות:

1.    גיוס כספים לבעיית הפליטים המתפתחת בשיטה זהה לאיראן, כנ"ל. פקיסטן היא מדינה בלתי מתפקדת הנמצאת תמיד על סף פשיטת רגל וחיה על גלגול הלוואות מלווים מתחלפים. כל כסף נוסף לכיסיהם של ראשי הצבא הוא סיבה למסיבה.

2.    עידוד לתעשיית הפיגועים בקשמיר כנ"ל.

3.    מעל הכול חשוב לפקיסטן שליטה מלאה באפגניסטן, גם אם בשטחה שלה היא אינה מושלת ביעילות מינימלית. זאת אינה חשיבה רציונלית, אלא פרי חשיבה פנטסטית המאפיינת את פקיסטן כ- "Insecurity State", כלומר מדינה פרנואידית שמדמיינת ששכנותיה זוממות לחסלה ולבתרה. העולה מכאן הוא שכעת יש לפקיסטן אתגר למנוע את עליית קרנן של כול קוראי התיגר המקומיים: מחד, התקוממויות פרו-מערביות נוסח הברית הצפונית, ומאידך גורמי ג'יהאד הקוראים תיגר על ממשל הטליבאן (ובראשם המדינה האסלאמית ח'ורסאן כנ"ל) ועל פקיסטן מבית, בראשם הטליבאן הפקיסטני TTP שהוא הגורם המשמעותי השני שמקבל זריקת עידוד מוראלית משמעותית מכיבוש כאבול.

 

 

מהם האינטרסים הישראלים?

יש לומר בפה מלא שמכל הנ"ל לא עולה איום משמעותי חדש ומיידי על ישראל. אמנם ייתכנו עוד חיילים איראנים בסוריה או עוד אי יציבות בטורקיה ובאירופה בגלל משבר פליטים מתקרב, אך ספק בעיניי עד כמה הדבר דורש היערכות ישראלית רחבת היקף. עם זאת אציין מספר המלצות היקפיות:

1.    חיזוק הקשר עם הודו שספגה כעת מהלומה. גם אם הודו אינה מעצמה עולמית, היא ידידה אסטרטגית חשובה, והדבר עולה בקנה אחד עם האינטרסים של מדיניות החוץ הישראלית ממגוון סיבות (לוחמה בטרור העולמי, ייצוא נשק, חיזוק הבריתות אסטרטגיות וכו').

 

2.     מיזמי אינטרנט למען אזרחי אפגניסטן

אפגניסטן תהפוך כעת שוב למדינה כמעט ללא קשרים עם העולם בחוץ, וצינור החמצן היחיד של התושבים אל חיי החופש יהיה האינטרנט. בנות שתימנע מהן הגישה לבתי ספר תוכלנה ללמוד אונליין אם תהיה להן גישה בטוחה בביתן לאתרים ייעודיים. מתנגדי משטר יוכלו לדווח על הנעשה ולסייע לאינטרסים מערביים. ישראל אינה חייבת להיות חתומה בגלוי על פרויקטים אלו, אך יש הגיון רב בסיוע בפיתוחם, ולי נראה שזאת תהיה ההשקעה עם התמורה הגדולה ביותר כעת. ייתכן פה שילוב של סיוע הומניטרי חיוני לצד היבט בטחוני ומודיעיני (אפגניסטן גובלת גם באיראן, אם זה אכן משנה פה) תוך סיכון מינימלי.

3.    יצירת קשר עם אליטות בקרב גולים ופליטים אפגנים במערב.

פליטים אלו בדומה לפליטי האיראן המהפכנית הם פרו- מערביים מובהקים ומתפללים למשטר דמוקרטי בארצם. כבר כיום יש בקרבם גורמים פרו-ישראלים לא מעטים ויש לטפח קשרים אסטרטגיים עימם.