ביקורת סרט בוליווד בנטפליקס/יוטיוב: OMG (Oh My God)
שפה: הינדי עם כתוביות באנגלית ביוטיוב, בנטפליקס יש אנגלית, עברית, ועוד.
זהו פשוט אחד הסרטים הטובים ביותר שאי פעם ראיתי. זהו סרט בוליווד (תעשיית הסרטים של מומבאיי, הודו), והחוויה האמנותית שונה מאד מסרט מערבי. לטעמי השחקנים אנושים יותר (אין בלודיניות מפלסטיק, אם כי יש שרירנים פה ושם), הסרטים ארוכים יותר (סביב שעתיים ורבע לסרט ממוצע. העלילה מתחילה להתחמם ממש, רק אחרי כשעה), ולשומרי המצוות שביננו, הסרטים בדרך כלל צנועים פחות או יותר לגמרי (בסרט שלנו חוץ מסצנת ריקוד אחת קרוב לתחילת הסרט שהייתה חושנית מדי לטעם הדתי, כל שאר הסרט נקי 100% גלאט).
הסרט הזה הוא הסרט התיאולוגיים ביותר שאי פעם ראיתי. לא תיאולוגיה במשתמע כמו בסרטי שואה, לא דת מיתולוגית/ארכיטיפית כמו בסרטי דיסני, אלא תיאולוגיה ממש, גלויה ועל השולחן. מי שאומר שתיאולוגיה לא מצטלמת טוב - יצפה בזה! אמנם העלילה נעה סביב ביקורת על הממסד הדתי, אך בכלל לא מתקרבת לארס האנטי דתי של סרטים אירופים (בדרך כלל קתולים ) כנגד הכנסייה, והדת עצמה אינה מוצגת כסטייה מינית, הפרעה נפשית וכדו', ולא קרוב לזה.
וכך תמצית העלילה: קנג'י מהטה (Paresh Rawal השמנמוך) הוא סוחר גוג'ארטי ממולך שיש לו חנות למכירת אלילים, אך הוא עצמו כופר באלים ובז לפרימיטביות של המאמינים. אחרי שהבן שלו מבריז מבית ספר כדי להשתתף בפסטיבל דתי לכבוד האל קרישנה הוא מפוצץ את הפסטיבל. הסוואמי הזועם מקלל אותו, ומיד מתרחשת רעידת אדמה קלה. אף בית בעיר אינו ניזוק, אך החנות שלו נחרבת כליל. קנג'י מגיע לביטוח כדי לקבל שיפוי, אך לתדהמתו הם מודיעים שלא יתנו לו רופי אחד, כי מה שקרה הוא "Act of God" (כוח עליון) ואת זה הביטוח אינו מכסה. קנג'י לא מתבלבל ומודיע מיד ש "אם האלים שברו, שהאלים ישלמו!" והולך ומגיש תביעה נגד האלים בבית המשפט. לאחר דין ודברים ("איזה אל בדיוק עשה את הנזק?") השופט מאשר את התביעה כנגד נציגי האלים - סוואמי וחבורת סאדהוים, שייח' מוסלמי וכומר. ביציאה מבית המשפט ההמון הזועם והחמוש מנסה לכלות בו את זעמו, אך פה מגיעה הסצנה הילדותית ביותר בסרט ובה מופיע האל קרישנה (Akshay Kumar בעל חיוך מיליון הדולד) כגיבור-על רכוב אופנוע פלאי ומציל את קנג'י, דאוס אקס מכינה כפשוטו. ביתו של קנג'י מוצת ולמרבה ההפתעה מתברר שקרישנה עובר לגור איתו, ויש לו עניין מיוחד בכופר הזה. לקראת המשפט המתוקשר מצטרפים עוד המון "נפגעי האלים" קשי יום לתביעה, ולבסוף היא מוגשת על סך טריליוני רופי. המשפט בעיקרו נע סביב שאלה אחת: למה יש למקדשים ההינדים ולשאר מוסדות הדת כל כך הרבה כסף, והאם לא מוטב היה אילו האלים ונציגיהם חילקו את הכסף הרב לקנג'י המסכן וחבורת האביונים שלו? לא נעשה כאן ספוילרים, אני ממליץ בחום לצפות בסרט. המפתיע הוא שקנג'י דווקא מתחזק בדתיותו עם התקדמות העלילה, והשיא הוא כשמתגלה מדוע קרישנה מתעניין דווקא בכופר כמוהו: קנג'י הוא רפורמטור דתי ברוח משנת הראי"ה קוק - כפירתו מטהרת את הדת מסיגיה.
הסרט כולו רווי בשאלות תיאולוגיות וביקורת דתית מתוחכמת מאד שכמותן ניתן למצוא גם במקורותינו. ראשית, השאלה המרכזית והמפורשת: למה הודים תורמים כך כך הרבה למקדשים כשהמוני הודים אחרים חיי בחוסר כל? הפוסקים שלנו דנו בכך, למשל, סביב הידור בארבעת המינים מול מצות הצדקה לקראת החג.
עניין מרכזי אחר הוא הבוז של קנג'י לזיוף הדתי של אנשי הדת וכהני המקדשים. במקורותנו זה מתחיל במאבק של חז"ל כנגד הצדוקים שהיו אליטת הכהנים העשירה והמושחתת של בית שני. חז"ל הלכו עד הסוף, ובתהליך חורבן הבית והגלות נישלו את הכהנים מעמדת ההנהגה הדתית לטובת ממסד חדש, עממי ומריטוקרטי - הרבנות. בהודו של אותה התקופה אמנם התרחשה המהפכה של האופנישדות שהעבירה את מרכז הכובד הדתי מפולחן הקרבנות אל המדיטציה ואל קורבנות ביתיים שלא מן החי, אך המהפכה מעולם לא הייתה מוחלטת, והכהנים הברהמינים המשיכו להיות האליטה של העם ההודי (לצד אליטות מוסלמיות ואחרות) עד ימינו אנו. מה שכן, קמו לאורך הדורות תנועות מחאה רבות כנגד עוולות הברהמינים העשירים והעריצים (ומעניין שהם ספגו את הזעם ולא מהראג'ות וסולטנים מקומיים שחלקם היו מרהיבים בעריצותם ובראוותנותם). מרתק לראות שהממסדים ההודים השכילו להכיל את הביקורת ולהכניסה לסדר היום הדתי הלגיטימי, וזהו הז'אנר הדתי של הסרט שלנו.
ביקורת חזקה אחרת היא על הפרימיטיביות הרוחנית של המאמינים. חלקם רק מחפשים כיף וחגיגה דתית (נדמה לי שעד לתנועה החסידית והרגלי השתייה שלה או לפסיטבלים של ברסלב המתחדשת איש לא טען אצלנו שיהדות היא כיפית מדי ולא רצינית), ואת מרביתם הדת הופכת לעדר פראי של עובדי עץ ואבן, תלוים נפשית לחלוטין בקדושים מזויפים ונבערים שאינם מלמדים את העם שום דבר ראוי ומועיל, ומותירים אותם טיפשים וחסרי הכל, זולת תחושה מדומה של דבקות ויראת שמים.
מבחינתי, ברקע הצפייה עומדת המקבילה הישראלית. המקבילה המיידית היא כמובן תרבות הבאבות והאדמו"רים. יש ביניהם דמויות נבערות, רודניות, רודפות בצע (ולמרבה בושה גם מין), שכל קשר בינם לבין למושגי הקדושה או הלמדנות הקבלית הוא מקרי בהחלט. הסרט שלנו הוא אולי מסר חשוב לקהל של אבישי בן חיים, אך אני רוצה לכוון גבוה יותר, לשאלה של הראי"ה קוק: מהי דת מוארת? מהי הדת שאדם פיקח וזקוף כמו קנג'י יכול להאמין בה?
אפשר לנסח את השאלה אחרת: מהי דת המתאימה לאנשים משכילים מן העולם הראשון? אם נרחיק עדות לאסלאם, הרי שדת זו טרם הסתגלה למודרנה, וארצות האסלאם הן בעיקרן קדם-מודרניות. מבקרי האסלאם מבית יאמרו שאין זה מקרה: הפרדיגמות התיאולוגיות המוסלמיות מושתתות על רודנות, הכנעה וכניעה, וחוקי האסלאם הם בהגדרתם חוקי המדבר והשבט, ולא ייתכן אחרת, כי אסלאם ומודרנה הם הפכים!
לעומת הזאת העולם הנוצרי עבר חילון עמוק, שלאחריו עדיין נותרה דת נוצרית במערב המודרני. אם להתמקד במה שנראה לי כזרם החי ביותר - האוונגליסטים - הרי שבני קבוצות דתיות אלו יכולים להיות מוצלחים מאד בכל ענייני הזה, אך נדמה שדבר אחד כמעט ואין שם: משכילים ואנשי ספר. למעשה, המיעוט היהודי בארה"ב תרם יותר לחשיבה הימנית מאשר אדוקים אלו עם כל מרצם והונם העצום.
ומה אצלנו? הראי"ה קוק ניסח פרדיגמה שבה המיסטיקה היא זו שתהפוך את היהדות לדת מודרנית ומוארת. החופש המיסטי מתלכד עם החופש הליברלי, ועם החזרה לחיי אומה מלאים וטבעיים בארץ ישראל, הרוחניות הופכת מ"עבודת עבד" גלותית וכנועה ל"עבודת בן" החי כאדם חופשי ומאושר ומשוחח עם אביו בארמונו של מלך.
אך האם הראי"ה הוא הפרדיגמה השלטת? לצערי העמוק, לא ולא. החרדיות נתפסת בעיני רבים מאד כזרם האותנטי ביותר ביהדות, ותפסיתם מושתתת על תפיסה מוצהרת לפי לא ניתן להיות אדם ירא שמים ומודרני גם יחד. נסתבכו הסוציולוגים בשאלת "מיהו חרדי?", אך התשובה פשוטה ביותר: מי שילדיו אינם לומדים ליב"ה. הקריטריון העיקרי להיות חרדי הוא להיות בעל השכלה של העולם השלישי. (וזה למעשה הפתרון לשאלה אחרת: האם, כטענת דובריהם, החרדים הם הציבור המשכיל ביותר, או דווקא הנבער ביותר, כדברי מתנגדיהם. התשובה היא שהם הדת המשכילה ביותר בעולם השלישי). מה שמעטים מדי שמים לב הוא ש**רוחניותו** של ציבור כזה הוא רוחניות של העולם השלישי. בעיותיו מזכירות יותר ויותר את הבעיות של האסלאם שמנינו לעיל, שעיקרם בוז מוחלט לקומת האדם המלאה והחיונית, והתעקשות שדתיות יכולה להתקיים רק אצל אדם כנוע וחסר כל. הביצועים המביכים שראינו מההנהגה הרבנית של ציבור זה בקורונה אינם באג אלא פיצ'ר - לא ייתכן אחרת בציבור שלא המנהיגים ולא המונהגים הם בעלי השכלה תיכונית. כמובן שגם אין זה מקרה שהיבול התורני הוא דל ביותר למרות מספר השיא של הלומדים. לרבינו תם או לאדמו"ר הזקן מחב"ד הייתה לא רק השכלה תורנית אדירה, אלא גם השכלה כללית שהלמה את המקובל באותו הזמן המקום, וממילא יכלו לעסוק בכל סוגיות הקיום היהודי של זמנם. בימינו רבנים רבים - גם שאינם חרדים!- עולמם צר כעולם נמלה, וממילא אינם מסוגלים לחדש דבר.
אלו האנשים שקנג'י מוחה נגדם. הוא יעבוד (את האל הלא נכון, אבל ניחא) כאדם גאה, פיקח ומוצלח, וימרוד בדת החשוכה וצרת האופק. מחאתו אינה הופכת אותו לכופר, אלא לכופר בעבודה זרה ובנביאי השקר. הוא ימחה גם אם ההמון ישרוף את ביתו, ולא מעניין אותו כמה חסידים שוטים יש לסוואמי או כמה הילה, כסף וכוח.
אם הדתיים שלנו חפצי חיים, אל להם לדבוק בסיסמת השמאל האמריקני הישנה "אין לנו אויבים משמאל" (בשמאל הקיצוני) שנתנה לשמאל הקיצוני לאכול את השמאל המתון מבפנים. לנו יש בהחלט אויבים מימין. לא כל רב הוא קודש, אדרבה, כדברי הבעש"ט (בספר אוצר החיים לאדמו"ר מקומרנה, פרשת כי תצא): "לפני הגאולה יהיו רבנים/אדמו"רים מזויפים כארבה לרוב, והם ירחיקו את הגאולה". מוטל עלינו ללחום נגדם בחכמה ולהכניעם למען התורה והגאולה.
תנו לי עוד סרטים כאלה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה