ביקורת טלווזיה: מיני סדרה Inside Bill's Brain בנטפליקס על ביל גייטס

 בעקבות צפייה במיני סדרה "Inside Bill's Brain".

איך חושב גאון ומיהו צדיק האמת בימינו?או:
מה בין שלמה המלך, ביל גייטס, ג'ורדן פיטרסון וי"נ הררי?

שלשת הפרקים של הסדרה הזמינה בנטפליקס נותנים לנו הצצה לחייו של ביל גייטס מילדות ועד עתה. המבט הוא אוהד, אך אינו מדרדר לחנופה אינפנטילית ופולחן אישיות כמו שהיה סביב סטיב ג'ובס. להפתעתי גייטס מתגלה לא רק כאלפא-חנון, אלא גם כ"ארליכע מענטש" על פי ההגדרות של ארה"ב. הוא חי סוג מסוים של "ערכים פרוטסטנטיים" חילוניים לגמרי. הוא גדל בתא משפחתי חזק לאימא הישגית שהייתה אשת עסקים בודדה בין גברים, ושלימדה את ביל מידות טובות ובראשם מצוות הצדקה. הוא מאוהב עמוקות באשתו הגאונה מלינדה, ואין אצלו זכר לתרבות הפריצות המפותחת של צעירי התעשייה. הוא חי את העבודה ואת האתגר המקצועי כאודיסאה פרטית וכהרפתקת חייו, תחילה כמייסד מיקרוסופט, ועם פרישתו כמוח מאוחרי "קרן ביל ומלינדה גייטס" שהיא הקרן הנדבנית הנדיבה בהיסטוריה.

בחסות כספי קרן זו (רובם כספים של גייטס ושל ידידו טוב ווארן באפט) ובעזרת המוח והניסיון של מייסדו, הזוג גייטס כמעט ומיגרו את מחלת שיתוק הילדים מן העולם (היא עדיין קיימת רק באזורים שורצי כנופיות טרור רצחניות), המציאו כמעט מחדש את מתקן טיהור המים בגרסת לאו-קוסט לעולם השלישי, יצרו מאפס מודל חדשני של כור גרעיני אולטרה בטוח שיחסל את גורם הזיהום וההתחממות הגלובלית העיקרי בעולם, תחנות כוח הלא-גרעיניות, (הוא עמד למכור את המודל לשימוש נרחב בסין המזוהמת, אך מלחמת הסחר של טראמפ בלמה אותו. ייתכן וזה יהיה הדבר הטוב היחיד שיצא מהקשר המפוקפק בין ממשל ביידן לסינים) ומפיצים אמצעי מניעה בעולם השלישי לקידום הרווחה (אודה ואתוודה שכמו שזה נעשה היום, אני חושב שזה פשע. הבעיה העיקרית של רבות מן המדינות העניות ביותר היא השחיתות. צמצום רבוי האוכלוסיה לשיעורי ריבוי טבעי מערבי לא פותר את זה, ואדרבה רק מייבא די מהר את הבעיה הדמוגרפית של העולם המפותח, שנראית לעת עתה בלתי הפיכה. לא ברור לי מדוע נקבע יעד כה נמוך, לגייטס עצמו יש 3 ילדים).

שאלות המחקר בצפייה שלי היו שניים:
א. איך מתנהג גאון מהאלפיון העליון של האינטלגנציה?
ב. מה יכולים ללמוד ממנו בני אדם שאינם גאונים חריגים?

אז מעבר להישגים החריגים בתחום הקריאה והזיכרון שאי אפשר לחקות, גייטס:

א. מקפיד על פעילות גופנית, בין היתר לצרכי משמעת אישית ובילוי זוגי.
ב. הוא מתמקד במספר מצומצם של דברים ועובד עליהם בכל הכוח.
ג. גם כשהיה מנכ"ל הוא נהג לפרוש לבקתה מבודדת בטבע לשבוע אחד כל שנה כדי לקרוא המון ולחשוב.
ד. הוא אשכרה מאוהב עד כלות באשתו. אפילו יותר מן הממון.
ה. הוא אדם מעשי עד אימה, שחושב כל הזמן על "אופטימיזציה", ואין לו הרהור רוחני אחד לרפואה.

ואני רוצה להתעכב על הנקודה האחרונה. ראשית, גייטס הוא הפרכה מהלכת להגיגים הסוציאליסטים על המכניות העיוורת והאלימה של הקפיטליזם. לפנינו אדם שהיה איש עסקים אגרסיבי לאללה, ובסופה של הקריירה לוקח את הונו העצום ואת כישורי הביצוע שלו ומפנה את העוצמה האדירה הזו למטרות צדקה!! אז אולי הקפיטליזם הוא מנגנון נייטרלי ערכית, אבל צריך להיות ברור שעם בסיס של לב טוב השיטה הזאת עושה "אופטימיזציה" לטוב הלב ולמעשים הטובים. וזאת אחת השאלות הגדולות ביותר בשבילי - How good does good get? - אם הטוב חזק מן הרע, איך נראית העוצמה האדירה של הטוב? ומי המייצג שלה בעם ישראל?

כדי לחדד את הנקודה הזאת צריך להקדים כמה משפטים על האפיון הקבלי של יעקב ועשיו. זה מהלך שמתחיל למיטב הבנתי במהר"ל ועובר משם לקבלת האריז"ל, ומשם לגר"א ותלמידיו עד הרב קוק ומניטו.

באופן כללי החלוקה היא שעשיו זוכה בעולם הזה ויעקב מקבל את עולם הבא, ובעולם הזה השפעתו היא רוחנית ונסתרת בלבד. אם כן שואל המהר"ל, על מה הם רבו? התשובה היא ששניהם רצו לרשת את שני העולמות. מה שקרה בסוף הוא שיעקב גנב את ברכות עשיו, ולכן גם אם נאלץ לשלם מחיר כבד, נגזר עליו שבסוף העולם הזה ימלוך מלך המשיח, ויעקב יקבל את חלקו גם בעולם הזה. אצל הגר"א ותלמידיו דרך הראי"ה קוק זה כבר הופך לתכנית פעולה היסטורית. היהודי החילוני או הציוני הוא "עשיו יהודי", ה-"נשמה דתהו" החלוצית שעסוק ב"הגשמה" עשווית, ושני המשיחים (בן יוסף ובן דוד) כבר מביאים את התהליך לידי גמר - ממלכה ישראלית רבת עוצמה (רוחנית!! למיטב הבנתי מעולם לא נטען שישראל תעמוד בראש הכלכלה העולמית. זה בלתי אפשרי עוד מימי התנ"ך: "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס") שבראשה מנהיגים יורשיהם הגשמיים והרוחניים של דוד ושלמה, ו-"לא נפל דבר אחד מכל דברו הכל הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו".

אז במודל הנ"ל ברור שגייטס הוא עשיו קלאסי. עוצמה גשמית אדירה, ללא רוחניות כלל. לא נצרות, לא פילוסופיה, נאדה. למעשה, הוא מעריץ "הוגה" ישראלי שגם בו אין גרם אחד של רוחניות - י"נ הררי. פלא בעיניי שאדם עתיר הישגים מעריץ נעבעך חסר חן שכתב סה"כ 3 רבי מכר, אבל זאת בדיוק נקודת ההשקה - "פילוסופיה" מטוהרת מכל זיק של רוחניות, שכביכול מניעה אותנו לחשוב רק על "אופטימיזציה" עולמית.

ומתבקשת ההשוואה שכבר עשוה לפניי בין י"נ הררי לפיטרסון. בין אם אוהבים אותו ובין אם לא, פיטרסון הוא גאון בתחומו (חקר האישיות) שלימד באוניברסיטאות הטובות במערב העשווי, ומעל הכל הוא אדם רוחני מאד שעסוק ללא הרף בשאלות הגדולות ביותר של הקיום. גם הוא מאוהב עד כלות באשתו (להררי יש בן זוג קבוע, אך הוא לא נראה אדם שופע אהבה באופן כללי), ומעל הכל עומדים לו מעשיו הטובים הכבירים - הוא ולא אחר מושיעם של מיליוני צעירים אבודים סביב הגלובוס שאיש לא רצה להביט לכיוונם. אפשר לחשוב על כל עמותה לנוער בסיכון שאנו מכירים ולהכפיל את השפעתה אלפי פעמים, וזה מה שהוא עשה. אז פיטרסון הוא עשיו או יעקב? אולי עם ייסורים כמו שלו הוא דווקא גלגול של איוב, הצדיק של הגוים? בכל מקרה, גייטס לא מצלצל לפיטרסון לעצות.
אבל השאלה הגדולה היא אצל היהודים. אם כבר הוכחנו שבימינו המודל הוא "עשיו יהודי", אז איך נראה הצדיק של היום? אם רוצים, אפשר לשאול גם איך יראה המשיח. אסתפק בכמה הערות:

א. כמו שראינו, עשיו/גייטס/פיטרסון הוא קודם כל איש מעשי. הצדיק היהודי יש לו עולם רוחני עמוק, אבל אסור שהוא יסתכם בנרקסיזם למדני עקר, בין בלמדנות תלמודית *ובין בלמדנות קבלית* (שיבוש עכשווי שמעטים מודעים לו). "נתאווה הקבה להיות לו דירה בתחתונים", ורוחניות שלמה היא זו היורדת אל תוך העולם הזה ומרפאה את מכאוביו. איך נראית התורה הזאת? ייתיה ואחמיניה.

ב. אגרסיביות היא לעתים תכונה רצויה. לא תעזור כל התרפקות על "העדינות של בחור הישיבה". חסד ואהבה הם הבסיס לחברה אנושית מתפקדת, אך אסור שקדושה תזוהה עם חולשת הנפש, והערצת אין אונות וחוסר מעש. זה דבר שהציבור התורני לא אוהב לשמוע, אבל זאת האמת, ואסור לאמץ מן העבר תופעות של צדיקות שאינן שייכות לדור הגאולה. אין הלכה כמותם בעניין הזה, אלא "הלכה כהייקטיסטים".

ג. כמובן שהצפייה בגייטס או פיטרסון רק מדגימה לכל מי שמתלבט, כמה חלולים בימינו הדיבורים על הסתגרות בגטו תרבותי. מדובר באנשים עם עסקים חובקי עולם שמצילים מיליונים בני כל הדתות והגזעים מאבדון, כל אחד על פי דרכו. כמה עיוור צריך להיות כדי לומר שהסתגרות לכל החיים בכולל שכונתי או בהיכל השן המוזר של י"נ הררי (כן, גם הגטו הפרוגרסיבי הוא גטו עד שילמד לתקשר עם העולם בחוץ. אני תוהה כמה פרויקטים גייטס ייסד בהנחיית הררי. אני חושב שהוא בעיקר בידור בשבילו) הוא מעשה רוחני וקדוש יותר ממעשיהם של אלו. שיהיה ברור:
היום הבחירה שלנו היא בין ירושת שני עולמות לירושת אפס עולמות. כמעט איש מאתנו לא יעמוד בראש הפרמידה הזאת, אבל כדאי שיהיה ברור מה הכיוון, ובאיזה מגרש מתרחש המשחק. להמשיך אך ורק עם הקדושה של הגלות בסופו של דבר יתורגם להפסד.
חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'.