פרובוקציות מניטויסטיות על פרשת ויצא

הרב יהודה ליאון אשכנזי 'מניטו' לימד רעיונות חשובים על הזהות הישראלית דרך ספר בראשית. אחד הרעיונות המרתקים ביותר שלו בעיניי הוא בדבר ההבדל בין היהודי הקוסמופוליטי המתגורר בגלות לבין היהודי הלאומי והאוניברסלי בארץ ישראל (כלומר זה האחרון יש לו מדינה ואדמה משלו ומשם הוא משפיע בזירה הבינלאומית על פי האינטרסים של עם ישראל ולא של מולדת נוכריה כלשהי). הזהות הקוסמופוליטית היא הזהות ה"ארמית" על פי מניטו, וממציאה הוא נחור שעזב את אור כשדים עם אברהם בעקבות הרדיפות האנטישמיות של המלך נמרוד, אך לא הגיע לארץ ישראל עם אברהם אבינו ונותר בסופו של דבר בחרן, מדינה נוחה ליהודים בחו"ל.
ופה זה נהיה מעניין:

לשיטתו של מניטו, לא רק שהמשך ההיסטוריה היהודית מגיע רק מהיישוב האברהמי בארץ ישראל, אלא שלפני היעלמותו הסופית של יהדות הגולה הם אף נהפכים לאויבים המרים ביותר של מדינת ישראל, שכן הזהות הישראלית הלאומית הגאה והחזקה מזכירה לעולם כולו את קיומם של היהודים ומעכב את ההתבוללות המוחלטת של הקומסופוליטים בגולה החמימה.

מעניין לקרוא במשקפיים אלו את הפסוקים בפרשתנו על יעקב (היהודי החרדי/אורתודוקסי גלותי) ומעלליו עם לבן ובניו הארמיים (יהודים קוסמופוליטיים בגולה) שמסתיימים בעזיבת בית יעקב את הגולה וחזרה לארץ האבות (בראשית פרק לא, לקראת סוף הפרשה):
"וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה" - האורתודוקסים התעשרו בזכותינו, המתבוללים הליברלים! הם נובורישים חסרי תרבות, שלא באמת מעריכים את מולדתנו אמריקה, וצריך להבהיר להם איך להתנהג פה!

מיד יעקב מקבל התגלות אלוהית המבשרת לו שזו העת לחזור ארצה (פסוק ג). יעקב מבשר לנשותיו, והן מסכימות לגמרי: "העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו?! הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו" - לבן הרי מתנכר גם לנו בנותיו הציוניות. הוא חושב שהוא יפתה אותנו להישאר בגלות בעזרת עוד ועוד כסף וחומריות ל Jewish princesses שלו. מיד המשפחה קמה ונוסעת ארצה.

אבל הליברלים לא יניחו להם גם אחרי שהם עוזבים! הישראלים הם בעיה גדולה, ולבן רודף אחריהם.
לבן משיג את יעקב, ורק אזהרה אלוהית ללבן מצילה את יעקב מזעמו. ואעפ"כ לבן בא ליעקב בטענות:
א."הבנות בנותי, והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא"- יהודי אמריקה בנו את ארץ ישראל במיטב תרומותיהם! אתה ישראלי חוצפן וחסר הכרת הטוב כלפינו! "ולבנותיי מה אעשה מה אעשה לאלה היום" - אבל אני לא יכול להוציא מהראש שלהן את הג'וק של עלייה ארצה.
.
ב. רחל גנבה את התרפים, ולבן כועס על כך מאד. מה הפירוש? מסביר רש"י שרחל רצתה להפריש את אביה מעבודה זרה, כלומר רצתה להחזיר בתשובה את הליברלים. ואיך? על ידי שתיקח עימה את הצדדים היפים של הליברליזם, ותקים מפלגת שמאל דתית בארץ ישראל. הליברל כועס מאד. אתם לא שמאל אמיתי, אתם דוסים חשוכים, תחזירו לי את השמאל! יעקב כועס על לבן. "אני בכלל לא שמאלני, בוא תבדוק. מי שלקח לך את התרפים השמאלנים, שימות!" אבל יעקב לא ידע שרחל אכן הייתה אשת שמאל דתי. לבן בודק באוהלים וחושד ברחל ומה התירוץ שלה? "אל יחר בעיני אדני... דרך נשים לי" - אני פמיניסטית! אני ליברלית אמיתית ולוחמת צדק, אסור לך לכעוס עלי! ולבן עוזב אותה בשקט. אבל רחל טעתה. אי אפשר להיות דוסה באמת ופרוגרסיבית, וקללת יעקב חלה עליה והיא מתה בדרך לארץ ישראל. דתיים פרוגרסיבים באמת, אינם עולים ארצה.

בסיום הפרשה מגיע יעקב להסכם עם לבן - הסכם הפרדת כוחות. הוא עושה סעודת דינר גדולה, מסיבת פרידה מן המתבוללים. לבן קובע: "יצף (=יצפה) ה' ביני וביניך כי נסתר איש מרעהו. אם תענה את בנותי ואם תיקח נשים על בנותי אין איש עמנו ראה אלוהים עד ביני וביניך". - יעקב, אני אעזוב אותך לנצח בארץ ישראל, ובלבד שתקפיד על זכויות נשים ותפתור את בעיית העגונות בלי עינוי הדין ובלי קשקושים של היתר מאה רבנים! וממשיך: "...אם אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת הצמבה הזאת לרעה" - לבן מסכים לא להראות את פרצופו בארץ ישראל כל עוד הוא דבק בזהות המתבוללת שמתנגדת אידיאולוגית לציונות. יעקב מצידו רשאי לבקר באמריקה, רק "לטובה" ופירש רש"י: "לפרקמטיא" - ליעקב מותר לחתום על חוזים בעמק הסיליקון, אבל אסור לו לבוא לאמריקה כדי להתחנף למתבוללים וללמוד מדעותיהם המקולקלות -"לרעה".

כמה גדולים דברי מניטו זצ"ל. מקווה שהיה חותם על דבריי הנ"ל.