ביקורת סרט: The Social Dilemma

 אז צפיתי אתמול בסרט המדובר The Social Dilemma על נזקי הרשתות החברתיות (המנוי לנטפליקס כנראה נשאר בינתיים. יש דרישה במשפחה, ואני גם מחפש קצת חוויות אנתרופולוגיות בסרטי בוליווד). בשני משפטים: לא רק שלא התלהבתי, ממש כעסתי על הקו של הסרט. מבחינתי זה סרט שלגיבוריו יש פרצוף דורש סטירה.

ובאריכות:

נתחיל במה כן היה טוב. הסרט הדגיש באופן בהיר ודרמטי את הטענות שהפסיכולוג החברתי החשוב ג'ונתן היידט צועק מעל כל במה כבר כמה שנים - שהרשתות החברתיות הן בעלות השפעה פסיכולוגית הרסנית על בני נוער, ובעיקר על בנות נוער צעירות. עם עליית פייסבוק חלה עלייה דרמטית בשיעורי ההתאבדות ונסיונות ההתאבדות בקרב בנות צעירות אחרי ששיעורים אלו היו די יציבים במשך שנים ארוכות. גם מצוקות נפשיות אחרות התגברו, אך הסרט לא פירט איך וכמה, ולמען האמת אינני יודע אם יש עדיין מסקנות מחקריות מבוססות עד תום בתחום זה. עובדה, שרק לפני שנים ספורות סטיבן פינקר טען בספרו Enlightenment Now שחברים ומערכות יחסים ברשתות הם בדיוק כמו חברים מערכות יחסים בעולם האמיתי. אמנם לפחות האינטואיציה שלי אומרת שזאת שטות גמורה, אבל פינקר לא היה מסוגל אפילו להעלות השערה כזאת אם כל המחקרים כבר היו קובעים הפוך. אז לפחות בנושא הזה הסרט עושה עבודת קודש ממש. הורים צריכים להדריך את הילדים, ולא להסתפק בהצהרות נאורות על חופש וליברליזם. ילדים לא עומדים בפיתויים חזקים, ובוודאי כשהם לא יודעים שיש בכלל סכנה. בילדותי לא היו רשתות ואני אפילו מתקשה לדמיין איך זה מרגיש לגדול כשהרשתות הן מרכז עולמך, וביתר שאת בעולם חילוני שאין בו את רשתות הבטחון של הקהילה הדתית והמסרים הדתיים של התגברות על היצר, אמונה ובטחון בקב"ה, קודים חברתיים של "לא תיקום ולא תיטור", שמרנות ביחסים בין המינים ועוד.

וכאן אני פונה למה שהכעיס אותי כל כך בסרט הזה. העולם של המתכנתים הבכירים ש"יורים ובוכים" בסרט הוא מבחינה חברתית אולטרה-אולטרה- פרוגרסיבי. אני לא מתכווין לתת לינקים, אבל אפשר למצוא ברשת כתבות על חיי התרבות של בכירי עמק הסיליקון. מסיבות פאר, פריצות מינית מופלגת, התנהגות תחרותית משולחת רסן, ובאופן כללי שולט שם אתוס ניטשיאני של הגאון שהוא אדם-על שלמעלה מטוב ורע הזעיר בורגניים של הדוסים. ואז, אחרי שהם חיו כמה שנים טובות את החלום הזה הטכנו-ברברים האלה מתעוררים יום אחד וצועקים גיוועלד!

על מה הם צועקים? מילא הטענה שהשמיע אחד הבכירים "אני מתמכר לרשתות שאני עצמי יצרתי במקום לטפל בילדים". זו טענה מכובדת בהחלט. הוא מנסה להיות "בעל בעמיו" ואבא טוב. אבל כמות עצומה של זמן בסרט הוקדשה ל"בעיות" אחרות לגמרי. ביחד הן נשמעות משהו כמו:

"הרשתות מסכנות את הדמוקרטיה על ידי הפצת קיטוב חברתי ופייק ניוז שמעלים לשלטון דיקטטורים פאשיסטים, ולכן לא נוכל לטפל בהתחממות הגלובלית (!) והעולם ייחרב"! איפה האקס-מן כשצריך אותם?!

ומה באמת הבעיה הכללית בגיבובים האלה? שאין בהם צל צילו של ביקורת עצמית. מחילה, אתם עודדתם וטיפחתם עולם מטיריאליסטי, תועלתני וקר שבז לא רק למושגים ה"פרימיבטיבים" של "רוחניות" או "נשמה", אלא לכל הגדרות ה- Middle Class Morality, והמוסר הדתי והבורגני, ואף ההומניסטי. שפכתם קיתונות של בוז על כל הדתיים שרק יכולתם, ויש להניח שכך אתם עושים עד היום. ולא זו בלבד אלא שנתתם צ'ק פתוח לכל התיאוריות האקדמיות הכי מטורפות במחנה שלכם, שהרי "אין לנו אויבים משמאל". ואז יום אחד התעוררתם במצוקה מול המצלמה וצעקתם: "אנשים היום לא מאמינים שיש דבר כזה אמת!" רגע, אז האם אתם קוראים להפסיק את המימון הציבורי לפרויקטים של הוגים פוסט מודרניים ולמחלקות למגדר? האם למשל הגעתם למסקנה שלא היה צריך לפטר את ג'יימס דאמור, המהנדס שפוטר מגוגל כי ציטט מחקרים שמסבירים שאין הפלייה נגד נשים בהייטק? הלכתם לבקש ממנו סליחה על כל מה שעשיתם לו במשך תקופה ארוכה? האם למשל אתם מתנגדים לתנועת BLM כי היא מסכנת את חייהם של שחורים על ידי העלה דרמטית של רמות הפשיעה בהיעדר שיטור? כמובן שלא ולא ושוב פעם לא. הברברים הציניים האלה לא זזו מילימטר אחד מכל עסקת החבילה ההולכת ומקצינה של המחנה שלהם, והפתרונות שלהם אינם אלא מתוך ארסנל הכלים המוכר להם. "לצנזר פייק ניוז ברשתות". וואלה. בדיוק היום הורידו מפייסבוק את הקמפיין של ספריית שיבולת. That escalated fast. כל עוד אין שום נכונות לבדק בית בתוך המחנה שלכם, אין שום סיבה לתמוך בחיטוט בפשעי המחנה היריב. מסתבר שהפשעים שלו הם לרוב דמיוניים.

ההתמקדות ב"דיקטטור נורא" כנשיא ברזיל יאיר בולסונרו הדגימה היטב את הלך הרוח הדוברים. אז בוא ניזכר שנייה למה הוא עלה לשלטון: הוא מייצג שני דברים: את ערכי הכנסייה האוונלגית ואת ערכי השוק החפשי. ולמה הוא נבחר? כי ברזיל מאז היווסדה כמדינה דמוקרטית היא מדינה כושלת ששבויה בידי מפלגות סוציאליסטיות מושחתות לחלוטין. הנשיאים שקדמו לבולסונרו נחשבו למושחתים במיוחד ועמדו למשפט. אבל מבחינתם של אנשי פייסבוק "דתיים זה רע וסוציאליזם זה טוב" ואם זה יגזור עוני מחפיר על מיליוני ברזילאים, הרי שזה מחיר נסבל מבחינתם של שועי הארץ בקליפורניה.

ואם כבר דיקטטורים ופייק ניוז, מישהו בפייסבוק טרח פעם לקרוא עיתון במצרים, בטורקיה או בפקיסטן? אם היו מצנזרים פייק ניוז בעולם המוסלמי רוב העיתונות שלהם הייתה נשארת על רצפת העריכה.

ואם כבר הרשתות עשו משהו זה בעיקר נתנו להמונים את היכולת לחשוף שקרים של גופי תקשורת וממשל חזקים. כיום הניו יורק טיימס או הגרדיאן לא יכולים לחרטט את ההמונים לגבי פרשיה כלשהי בישראל, בסין או בכל מקום אחר, כי האמצעים שלנו לקבל דיווח מהימן ולחשוף את האמת *התגברו דרמטית*. התלונות על "קיטוב חברתי" אינם אלא זעקת הקוזאק האליטיסטי הנגזל שבוכה שאיש כבר אינו מקבל את דברי אנשיו כתורה מסיני, ובעיקר זעקה על שהוא כבר אינו יכול להשלות את עצמו לגבי כמות האהדה שיש להמונים למפעל שלו. מי שרוצה להאמין בG-5 או במזימות של הבונים החפשיים, עשה דברים כאלה גם לפני כן, והחידוש היחיד הוא שגילינו את עצם קיומו. אבל כמובן שהבעיה ה"אמיתית" היא ההיסטוריונים של ספריית שיבולת והאפוקליפסה הנוראה של פרשת "פיצהגייט" .

אז מחילה, לא רוצה צנזורה שלכם, אתם כבר מצנזרים הרבה יותר מדי. מה שאתם באמת צריכים זה להתחיל להתייחס ברצינות לאתיקה של ה"מידה הטובה" ועבודת המידות, אם בגרסה הדתית, ואם אתם לא דתיים אז בגרסה של ערכים רפובליקנים שאבות האומה האמריקנית האמינו בהם - חינוך לשליטה עצמית ודחיית סיפוקים, הקרבה למען מטרות נאצלות, דבקות באמת. על תספרו לנו סיפורים על הסכנה ממלחמת אזרחים (מעניין שדמותו של המהפכן הכסיל ברני סנדרס לא עחתה ולו פעם אחת, ולא כל סוציאליסט אמריקטי אחר אלים ממנו. לא התפרעויות ולא ביזה, ולא הכרזת אוטונומיה-ללא-שוטרים בסיאטל. למה שנדבר על זה?) ועל תבכו מולנו על דובי הקוטב. אתם הבעיה, ולא הפתרון."רק אין יראת אלהים והרגוני", ובעולם שבו לא ברור לרבים שיש אלוהים צריך להתחיל ממושג האמת. ברגע שתחליטו שאתם מוכנים לחפש מהי האמת ולדבוק בה גם תוך תשלום מחיר אישי - נקבל אתכם בשמחה כבעלי תשובה לחברת בני התרבות. עד אז ברברים הייתם וברברים נשארתם, ואת המזור לחוליי החברה אחפש במקומות אחרים.

המלצת צפייה: רק אם יש לכם בנות צעירות, ואתם חסינים מבלופים פרוגרסיבים נרגשים. אחרת מומלץ לוותר.