מאמר קצר: "הרשת האפלה של הרוח" - על תלמידי מניטו וחוג ה IDW

 

הרשת האפלה של הרוח

 

תקציר: המהפכה הרוחנית הפורה ביותר שצריכה להתרחש בתחום הרוח בארצנו הינה הקמה של סניף ישראלי של ה"רשת האפלה האינטלקטואלית" האמריקנית. תורת מניטו מפי מיטב דובריה ראויה להשתלב באופן טבעי בחוגים אלו, ותיתכן הפרייה הדדית עצומה שלא רק תעשיר את עולם הרוח המקומי והעולמי, אלא בבוא היום תסייע להכריע את מלחמת התרבות העולמית לטובת הצד השמרני.

---

x

"שהאפיפיור ילך לכל הרוחות. כמה דוויזיות יש לו בכלל?" 

העקיצה הגסה הנ"ל של סטאלין כלפי הסמכות הרוחנית העליונה של הדת האירופית, ביטאה באופן עמוק יותר לא רק ציניות פוליטית ומיליטריזם רוסי, אלא הבנה יסודית שהדת אינה עוד כוח חי בתרבות המערב, וממילא הגיע זמנם של העיטים לעוט על הפגר, ולפנות את המקום לסדר תרבותי עולמי אחר. זהו רק צילום מסך אחד מתוך ירידה מתמדת בקרנה של חיי הדת בעולם המודרני מאז פרוץ עידן הנאורות. גם התחייה הדתית העולמית שחלה סביב מלחמת ששת הימים אשר הולידה תנועות פונדמנטליסטיות עתירי מאמינים בכל הדתות המונותאיסטיות ואף בדת ההינדית[1], לא שינתה את הנתון הבסיסי שמעצבי התרבות ומקבלי ההחלטות בעולם המודרני מתנהלים לפי חוקי משחק של ה"סדר הליברלי העולמי" יליד נאורות, והדת נמצאת בעמדת מגננה מתמדת. ראוי לציין שבאותן השנים ממש סביב ששת הימים התרחשו גם מרד הסטודנטים בפריז נגד הממסד השמרני, ובארה"ב הפגנות השמאל נגד המלחמה בווייטנאם, ואירועים שונים שבישרו את עליית תנועות ההיפים והשמאל החדש עם בשורת המתירנות המפולגת בכנפיהם. מלחמות התרבות שאנו חוזים כיום הם פשוט שלב שבו צעירים אלו ממש בגרו והתקדמו בסולם החברתי וכיום נמצאים בעמדות כוח והשפעה עצומות, וכופים את עמדותיהם הרדיקליות על הציבור. נשאלת השאלה: מיהם הגורמים שמסוגלים לעמוד מול גורמים עתירי כוח אלו? השפעתם של המנהיגים הדתיים היא מוגבלת למדי, בוודאי על אנשים שאינם משויכים במפורש לקהילה הדתית. האם נגזר על הקהילה הדתית לשתוק ולספוג השפלה אחר השפלה ולאבד עוד ועוד מאמינים לטובת מתירנות גסה וערכים פרוגרסיביים משונים?  

 

 

מי לה' אלי? לא מי שחשבנו!

מאין יבוא עזרנו? ארצה להציע הצעה נועזת משהו: בדומה לדבריו של הראי"ה קוק על הגאולה המתחילה דווקא מ חוגים הרחוקים מחיי דת ומסורת, הישועה שלנו לא תבוא - או לפחות לא תתחיל - מן ההנהגה הדתית העולמית, אלא מחוג הוגים אנגלוסקסי ברובו שעדיין נמצא בחיתוליו, אך זוכה לפופולריות עצומה באינטרנט. למעשה, סרטוניהם הארוכים הם ההרצאות הנצפות ביותר בשפה האנגלית באתר יוטיוב כולו, והקהל שלהם גדול יותר מהקהל של כל ערוץ תקשורת ממסדי בארה"ב.

מי אלה? הם מכונים "הרשת האפלה האינטלקטואלית" (Intellectual Dark Web או בקיצור IDW, להלן: רא"א). מדובר בחוג שחבריו המתוקשרים מונים אולי 50 איש בקושי, עם מספר מצומצם יותר של דוברים בעלי פרופיל ציבורי גבוה מאד, רובם אקדמאים ומיעוטם עיתונאים. סביבם מקובצים אקדמאים רבים בעלי פרופיל ציבורי נמוך יותר, וכאמור, קהל של עשרות מיליוני הדיוטות לפחות, ברחבי העולם.

מה הם אומרים? במה הם מאמינים? הצופה שאינו בקי יתקשה להבין מה מאחד את האנשים האלה הבאים מתחומי דעת שונים, ומהשקפות פוליטיות מנוגדות, ומה מניע אותם לשוחח זה עם זה לעיני המצלמות. הרשימה כוללת דמויות כמו מדעני מוח אתאיסטים לוחמניים כסטיבן פינקר וסאם האריס, העיתונאי היהודי אורתודוקסי בן שפירו, המרצה לפסיכולוגיה האינטלקטואל-סלב ג'ורדן פיטרסון המרבה להרצות על התנ"ך והברית החדשה, "שמאלנים קיצונים לשעבר" כמו העיתונאי דיוויד רובין והפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, אנטי-פמיניסטיות כקריסטינה הוף-סמארס, לצד הפסיכולוג האבולוציוני יליד ביירות גד סעד, המרבה ללעוג לעולם המוסלמי ולעולם האקדמי המערבי (הערה פיקנטית: היחיד ברשימה הנ"ל שאינו ממוצא יהודי הוא פיטרסון).

מה באמת מאחד אותם? בראש ובראשונה דבר אחד: אמונה מוחלטת בחופש הדיבור לכל, ובראש ובראשונה בחופש להביע עמדות המנוגדות לתקינות הפוליטית. בראיון אחר ראיון הם מביעים דעות "אסורות" מנומקות היטב, ודנים בנושאים אסורים שאוניברסיטאות רבות יסרבו לממן מחקר עליהם. הם מזכירים לנו שאין פערי שכר בין גברים ונשים העוסקים באותה העבודה, שהעולם המוסלמי אינו רחוק בדעותיו מן הנאציזם, שאינטליגנציה היא ברובה מולדת ולא נרכשת, שמתירנות מינית אינה טבעית לנשים, שיש תחומים רבים באוניברסיטאות שכלל אינם מדעיים, ועוד כהנה וכהנה. המאפיין העיקרי של החוג הוא שאין בו שאלות אסורות, ותווך התשובות הוא רחב בהרבה מן המקובל בשיח הציבורי השגור. למעשה רק עמדות ברבריות בעליל או חסרי בסיס בעליל ישללו על הסף.

מדוע דווקא אנשים אלו יכריעו את מלחמת התרבות לטובת הצד השמרני והדתי? הרי רובם כלל אינם דתיים ואף לא שמרנים חילונים! התשובה הראשונה פשוטה מאד: כיום דעות שמרניות ודתיות נפסלות על הסף בתקיפות גדולה בשיח המערבי. הקרב הראשון אינו למלא חזרה את בתי התפילה, אלא לעלות שוב על מגרש הרעיונות ולנסות לשכנע את הבלתי משוכנעים שיש להם סיבה אמתית לטעום מן הרעיונות השמרניים. הבמות של הרא"א הן הבמות הגלובליות היחידות עם צופים וקוראים רבים שמוכנים לתת במה ללא מניפולציות כלשהן לכל מלומד שמרן או דתי שיטען טיעון מקורי מנומק היטב. חשוב להבהיר – מדובר בבמות רציניות ו"כבדות" מאד במונחי התרבות הפופולרית. שיחה ממוצעת ביוטיוב היא בת שעה שלמה, והארוכות שבהן דוגמת התוכנית של ג'ו רוגן, הן אף בנות 3 שעות! כמובן שמתוך תכניות אלו נהוג גם לגזור קליפ קצרים לטובת השיח ההמוני ברשת, אך ביסודו של דבר, כמעט ואין עוד מקום ברשת, בו מלומדים רציניים מתחומי דעת רבים ומגוונים משוחחים ארוכות בשפה פשוטה וקליטה על שאלות רציניות ומעמיקות כל כך.

הסיבה השנייה עמוקה יותר, והיא קשורה לא לחופש המחשבה והדיבור אלא לסוג התכנים של הרא"א. אפשר להצביע על מספר סיבות מדוע למרות הנטייה השמאלית הבסיסית של רוב חברי החוג, התכנים מסייעים בעיקר למחנה השמרני, וממילא מדוע שמרנים רבים כל כך צורכים תכנים אלו.

רבים מחברי החוג הינם מרצים בכירים לפסיכולוגיה, ומתחמים בין היתר בענף המכונה 'פסיכולוגיה אבולוציונית'. בקציר האומר, ענף זה נוצר מתוך ניסיון להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק במקום ענף מדעי למחצה ומיתולוגי/פילוסופי למחצה של מדעי החברה. עיקרו הוא הניסיון להבין בעזרת תורת האבולוציה את התשתית הביולוגית העומדת בבסיס מנגנוני ההתנהגות האנושית, מתוך הנחה שהביולוגיה היא קרקע מוצקה בהרבה בחוקיותה מאשר תיאוריה מופשטת שאינה מאוששת בכלים מדעים.[2] העוקץ פה הוא שהקביעה שאכן יש טבע אמפירי להתנהגות האנושית היא קביעה שמרנית, העומדת בניגוד לתפיסות אוטופיות מרקסיסטיות ופרוגרסיביות המבקשות לטעון שהאדם נולד לוח חלק ונקי, ואין דבר העומד בפני הרצון האנושי בדרך להגשמה עצמית מלאה. הרי אם ניתן להוכיח בכלים מדעים למהדרין שהמוח הנשי התפתח במשך אלפי שנים לחוש יותר אמפתיה מאשר גברים, ושגברים בטבעם תוקפניים בהרבה מנשים, אז אולי בכל זאת יש היגיון גדול בתפקידים המגדריים הקלאסיים, ואין טעם לנסות להפוך נשים ללוחמות חי"ר או לעודד אותן להשקיע שעות ארוכות במשרה תחרותית מאד במקום לשוב הביתה מוקדם ולטפל בילדיהן הרכים? עצם הנכונות להכיר ב"סדר הטבעי של הדברים" אם וכאשר הוא מאושש בכלים מדעיים, היא מכה אנושה לכל מי שקורא תיגר על אותו סדר הטבעי, ובתחום התרבותי אלו הם דווקא אנשי השמאל, למרות דבקותם לכאורה ברציונליות המדעית והתנגדותם ל"אמונות טפלות".

עניין שמרני נוסף ומשלים לראשון הוא הנכונות של הפסיכולוגים לדון בכובד ראש בתכנים דתיים קלאסיים שהנאורות הייתה מסויגת מהם לכל הפחות. בעזרת המשקפיים הפסיכולוגיים פתאום האדם המודרני נעשה משוחרר מקושיותיהם של חוקרי המקרא, וקורא את התנ"ך על מנת לרדת לעומקן של התובנות הפסיכולוגיות המגולמות בדמויות. הוא מיד מגלה שמדובר בספרות עשירה מאד שלא נופלת  בעומקה - ואולי אף עולה - על מיטב הכתיבה של אנשי הרוח האנטי הדתיים. אין זה מקרה שדווקא חוג הוגים האמונים על שיח פתוח וחפשי פתאום חשים משוחררים דיים לדון בכובד ראש גם בתכנים דתיים שהאליטות המערביות בזות להם, ולקרב או לרחק תכנים אלו אך ורק לפי ערכן העצמי ולא לפי תכתיבי החברה או הממסד. ג'ורדן פיטרסון פרסם סידרה של הרצאות ארוכות ומורכבות על המשמעות הפסיכולוגית של פרשיות ספר בראשית. הסדרה זכתה לפופולריות עצומה ביוטיוב. (עוד על פיטרסון ועל סידרה זו בהמשך.)

עניין נוסף הנושק לעיסוק בדת הוא עצם העיסוק של הרא"א בשאלת משמעות החיים. אולי בישראל אנו חשים זאת פחות, אך רבים מאד בעולם המערבי ואף בארצות המזרח המפותחות, אינם מקבלים הדרכה כלשהי לאורך כל שנות חינוכם בדבר מציאת משמעות קיומית לחיים ומטרה הגדולה ממילוי הצרכים המידיים. במקרים קיצונים עצם השאלה נתפסת כסטייה. הרי מדוע שאדם נורמטיבי לא יסתפק ב"קנאה תאווה וכבוד"? מי יודע לאן כל השאלות המוזרות עלולות להביא אותו! אפשר בהחלט לדון בתוקף התשובות שחוג הרא"א נותנים – כאמור, התשובות מגוונות מאד – אבל צריך להוריד את הכובע בפניהם על עצם הנכונות לדון בכובד ראש בשאלת המשמעות ולא להסתפק בסיסמאות הוליוודיות אומללות. צריך גם לומר, שזאת אחת הנקודות האהובות ביותר על הקהל שלהם, ורבים מספור מספרים בתגובות לסרטונים ששיחות אלו הן פשוט אוויר לנשימה עבורם, והם חשים בזכותם תחושת משמעות וסדר בחייהם שלא חשו זמן רב.

ולבסוף – האמונה באמת. במצב הפוסטמודרני והרלטיביסטי של העולם היום אין מושג שנוא יותר מהאמת, ואין שנואים יותר ממבשריה. חוג הרא"א מורכב מאנשים מוכשרים שמשלמים מחיר יקר על בסיס קבוע על עצם הנכונות לייצג אמיתות לא נעימות שמובילי דעת הקהל יעשו הכול כדי להשכיח מן העולם. קשה שלא לשים לב לדמיון למצבו של הנביא התנ"כי או איש האמונה בן זמננו.

 

תורת מניטו כפרובוקציה

עד כאן ראינו קווי דמיון כללים בין מטרותיהם של חוג הרא"א לאלו של אנשי הדת. אך ברצוני לטעון טיעון נוסף: תורת מניטו מתאימה במיוחד להשתלב בחוגים אלו, במידה והם יעשו עלייה ארצה.

מדוע? ראשית הכול,  בגלל היותה של תורתו גרסה "משכילה" של העמדות התורניות השורשיות, כלומר כזו המבוססת על מיטב ההגות היהודית לדורותיה, אך מתכתבת עם עולם הרוח המערבי, ולא רק מתקיימת בקווים מקבילים לו. אם רוצים לדבר תורה, או אפילו רזי תורה, לעולם כולו, צריך לדעת לדבר בשפתו.

ובאופן ממוקד יותר, תורת מניטו כהמשכו הישיר של מורשת ספר הזוהר וקבלת האריז"ל מתכתבת בצורה נפלאה עם הזרמים הרוחניים יותר בפסיכולוגיה המערבית. הרצאותיו של פיטרסון על התנ"ך מושפעים מאד מתורתו של ה"רוחניק" הבכיר שבין מייסדי הפסיכולוגיה המערבית, קארל גוסטב יונג. קשה שלא לשים לב לכך שהרצאות אלו מגיעות צעד אחד בלבד מתורת הנסתר היהודית, שפיטרסון אינו מודע לכתביה. אם אדם הנחשב כיום לאינטלקטואל הפופולרי הבכיר ביותר של הימין העולמי מגיע כל כך קרוב לתורת הסוד, מה יקרה אם וכאשר הוא ורבים כמותו ייחשפו באופן בלתי אמצעי לתורה זו? תורת מניטו יכולה להיות שער מצוין להיכנס בו, והשמים הם הגבול מבחינת ההפריה האפשרית.

ולבסוף ראוי לשים לדבר שרוב לומדי תורת מניטו אולי אינם מודעים לו: במצב הנתון היום בעולם הרוח המערבי, תורת מניטו אכן תיחשב פרובוקטיבית מאד. למשל, עצם הדיבור על אופי קולקטיבי של עמים ותרבויות, שהיה מקובל לחלוטין עד לפני שנים לא רבות, נחשב לדבר טאבו באקלים האקדמי כיום. לשם דוגמה, ספרו של המזרחן הישראלי רפאל פטאי, The Arab Mind המדבר באופן נוקב על אופייה של התרבות הערבית, היה עד לפני שנים ספורות קריאת חובה בהכשרת סוכנים של ה CIA למזרח התיכון. כיום לא רק שהספר הוצא מחומרי הלימוד, אלא שהוא הפך לסוג של "ספרות אסורה" שאדם המעוניין להתקדם בסולם הדרגות אינו רשאי להזכיר. אין שום סיבה לחשוב ש'תורת התולדות' תתקבל באופן נלהב יותר באותם החוגים מאשר ספרו של פטאי או הרצאותיו של פיטרסון, הסדין האדום המהלך של השמאל האקדמי. אפשר להתנחם בכך שמניטו מצדו התנגד ליהודים קוסמופוליטים, וצפה מראש שהם יהיו אויבי הגאולה.

 

ומה יצא לנו מזה?

לסיום ראוי להעיר נקודה נוספת על החיבור האפשרי עם הוגים מחוגי הרא"א בארץ[3] ובחו"ל. מפגש כזה לדעתי ישלים צדדים נוספים אצל דוברי תורת מניטו שאינם קיימים אצלם כיום. למשל, תורת מניטו היא רוחנית מאד, אך חסר אצלה הצד האמפירי. אינה דומה טענה הנסמכת אך ורק על שתי שורות בספר הזוהר הקדוש, לטענה הנסמכת על שתי שורות בזוהר הקדוש ושורה ארוכה של מחקרים מגובי סטטיסטיקה ותימוכין מדעיים. הצד האמפירי בתחום הפסיכולוגיה למשל, חזק מאד אצל הפסיכולוגים שבאנשי החוג, ואין שום סיבה לא להזדקק לו, בוודאי כשהוא בסך הכול נותן תוקף לדעות שהאמנת בהם ממילא. העיסוק במדע אמפירי נראה לי חשוב לא רק כדי לתת תוקף לדעות קיימות אלא גם לנפות עמדות מוטעות במידה ויש כאלה, או לעורר שאלות חדשות ולהרחיב את נהרות הדעת.

מפגש עם הוגי הרא"א ועם הקהל שלהם הינו מפגש עם מוחות מצוינים וקהל גדול של בלתי משוכנעים. במידה והמהלך יבוצע נכון מבחינת המדיה, מדובר בכניסה בדלת האחורית לליגה של הגדולים. נקווה שיימצא מי שיענה לאתגר.

[1]  תנועות אלו תועדו בהרחבה ב-"פרוייקט הפונדמנטליזם" של האקדמיה האמריקנית לאומנויות ומדעים. הפרוייקט בראשות החוקרים מרטי ואפלבי כלל צוות גדול של מיטב המוחות ממיטב האוניברסיטאות במערב. מישראל השתתפו המזרחן ואיש 'שלום עכשיו' עמנואל סיוון וחוקר החברה החרדית מנחם פרידמן, שסקרו את תנועת גוש אמונים, חסידות חב"ד ותנועת חמאס.  

[2] ישנו ענף מקביל בתחום הגנטיקה הנקרא 'גנטיקה התנהגותית', ובו מדענים מנסים להבין את השורשים הגנטיים של ההתנהגות, אך הוא עדיין נמצא בשלב עוברי מאד, ולא נעסוק בו כאן

[3] חוג הרא"א מתקיים היום בעיקר בארה"ב ובקנדה, עם שיתופי פעולה מעטים בארצות נוספות. למיטב שיפוטי יהיה קל בהרבה להקים מסגרת מקבילה בארץ, משום שהתקינות הפוליטית מושרשת הרבה פחות בארץ מאשר בארה"ב, וישראלים הם מטבעם לעומתיים וישירים, וחוששים הרבה פחות לומר את אשר על ליבם. דר' גדי טאוב, המייצג הבולט ביותר של תופעת הרא"א בארצנו כבר נמצא בקשרים עם חוג הרא"א בחו"ל, ראיין את פיטרסון ליוטיוב, ומפרסם מאמרים בספינת הדגל האינטרנטית  Quillete.