ביקורת טלוויזיה: 'המורדת' (נטפליקס)
טוב , אז לראשונה בחיי צפיתי בסדרה של נטפליקס (אל דאגה, זה חודש ניסיון חינם. עם רמת העניין שלי בטלוויזיה תוך חודש אספיק את כל ה 3-4 סדרות שמסקרנות אותי, וזהו) איזו סדרה?
א. הסגירות הקיצונית של חסידות סטמר לא חדשה לי, יש לי כמה קרובי משפחה מרקע דומה, וקשה לומר שאני מתלהב. אבל השאלה הראשונה שעלתה בדעתי היא "למה זה מעניין?". מה זה כמו צפייה בשבטים באפריקה או בכת נוצרית כלשהי? אחרי צפייה בסדרה התשובה שלי היא שאת רוב הצופים שלא מגיעים מהקהילות כאלה, התרבות הזאת באמת לא מעניינת. אז למה הם צפו? התשובה הממש לא מחמיאה היא שמדובר בחוויה זהה לזו של הצפייה בתיאטרון הנוצרי הדידקטי בימי הביניים. שם הנוצרי הנבער של ימי הביניים היה צופה בדמותו הנלעגת והבזויה של היהודי רוצח האל ולומד איך נראה אדם רשע המקולל לנצח נצחים. "ותיווכחנה נשים רבים ולא תעשנה כזימתכנה", "היהודי הנצחי"- ובהקשר של הסדרה הכוונה בעיקר ליהודים שומרי מצוות. עכשיו, למה יהודי חילוני מתבולל בארה"ב או סתם גוי מערבי זקוקים לסדרה דידקטית כזאת? (אציין בדרך אגב שבשלשת הפרקים הראשונים לא היה מבחינתי כמעט שום עניין דרמטי. רק הפרק הרביעי סיפק דרמה, אז הדידקטיות של הפרקים הראשונים בלטה לי מאד) נראה לי שהתשובה מופיעה באופן בולט בסדרה עצמה. תמונת העולם החילוני בסדרה - של הבוהמה הברליאנית - איננו תמונה מחמיאה במיוחד. מדובר בצעירים מבולבלים ואובדי דרך למדי שמאחורי כל השאיפות הקרייריסטיות שלהם כנראה אינם אנשים שמחים במיוחד. מה חסר להם בחיים? הדרכה. איזו הדרכה? דתית ושמרנית. כן, כן, מישהו שיגיד להם אסור ומותר, שיחזיק אותם קצר לפעמים, מישהו שייתן להם רגעים של חסד ושל משמעות מעבר לסקס סמים ורוקנרול שהם נראים כעיקר עולם התוכן של הצעירים האלה על פי הסדרה. כדי להדחיק את הנקודה הזאת באים היוצרים ומציגים לראווה את הצדדים החשוכים ביותר של העולם הדתי, לאמר: "אל תתפתו לדת ולשמרנות, האור בברלין! המועדנים הם היורשים של קאנט ותומאס מאן, ושלא תעיזו לפקפק". הרי לעולם לא היו משדרים בנטפליקס סדרה על איזה לוזרית ישראלית בברלין בת דמותה של יעל, שחוזרת בתשובה, הופכת לזרמת סול דתייה ועוברת לגור בגוש עציון ומקימה שם משפחה, נכון? ראוי לשאול למה זאת לא יכולה להיות אמנות טובה מבחינתם של רבים מדי. היש לך קונפליקט ומרד גדולים מאלו?
ב. מסקנה נוספת שלי הייתה כמה האושר הוא חמקמק. הברלאנים אינם מאושרים, וגם לא החסידים. אפשר להיות צדיק או רשע מכל רקע ומצב חברתי. האם אושר אמיתי הוא חומר טוב לטלוויזיה? כנראה שלא תמיד, הוא פעמים רבות פרוזאי מדי, "משפחות הדומות זו לזו", שובע של יומיום. לא לחינם התורה תיארה את השכר המובטח לצדיקים באופן בורגני, לא עולם טהור ומטוהר מכל עסקי החומר ולא עולם שעיקרו התעסקות בבתולות שחורות העין.
ג. סתם מצחיק שדמותו של רוברט, החבר הגוי הטוב והסקסי הזכירה לי מאד את דמותו פיידקה הקוזאק הצעיר בכנר על הגג. אהבה עם הגוי הנאור, שכאמור, עולמו הרוחני איננו נראה עמוק בהרבה מעולמה של חסידת סטמר שמעולם לא השתמשה במנוע החיפוש של גוגל. כל הסיפור של הסדרה הוא אכן כואב במיוחד, לא מאחל אותו לאף אדם הגון, ובסיפור הזה כוחה האפשרי של הסדרה, אבל רוברט הוא פתרון כל כך נבוב ונעלג למצוקות של הגיבורה שזה כמעט מצחיק.
ד. תהיתי לעצמי על פשר דמותה הדוחה של יעל הישראלית. נדמה לי שעניינה הוא נתינת לגיטימציה במשתמע לדעות האנטי ציוניות של סטמר ושל הגרמנים כאחת, לאמר: הסטמרית שמתאהבת בתרבות גרמניה היא יהודיה "אמיתית", והפרויקט הציוני בעצם יוצר רק הוא חיקויים דוחים של יהודי. כמובן שיעל גם בלטה מול הדמויות הערביות התורבתות כל כך, שמשום מה הפציעו על המסך גם בלי שהסדרה עסקה בכלל בערבים.
ה. דבר האחרון. הקשר הגרמני בהחלט צרם לי. אם יש קבוצה אחת בעולם עם שלדים בארון, הרי שאלו הגרמנים, ולא הסטמר. אבל כאילו כלום לא קרה, הנה הם שוב מטיפים לאוסטיודען החשוכים על הנאורות והתבוללות. מילא דבורה פלדמן שמצטיירת כיהודייה מתיימרת מהסלונים של עידן הנאורות שמחפשת את חינם של האליטה הגויית, אבל קשה שלא לתהות על המניע הנפשי של הצד הגרמני בהפקת הסדרה. לא, הם לא עשו את זה מאהבתם ליהודים.
סדרה מומלצת? לא מי יודע מה, אולי בעיקר לאנשים מרקע דומה לגיבורה.
נתקלתי במקרה בביקורת הזאת, ואני מוכרח להגיד שהאחיות שלי הגיעו לסדרה מתוך גישה חשדנית מאוד, אבל בסופו של דבר אהבו אותה.
השבמחקלפי מה שהן אמרו אין בסדרה ביקורת מרושעת נגד סאטמר אלא רק הצגת סיפור חייה של הכותבת, שמה לעשות ויש בו דברים שסאטמר לא יוצאת מהן טוב.
והדמות של יעל? כולנו יודעים ששמאלנים חילונים שיורדים לברלין הם אנשים מעצבנים, אולי כדאי שגם הגויים ידעו על זה.