מאבקי הימין והשמאל כמלחמת חמולות

 

בעיית השבטיות הפוליטית או: מאבקי הימין והשמאל כמלחמת חמולות

 

"הלוא ימים רעים יבואו אלינו עכשיו... ואותה ילוו עכשיו יותר ויותר תופי הטאם-טאם של שבטיות, פולחנית... ויצרים וסיסמאות נוסכות שכרון, ביתר ומצדה, העולם כולו נגדנו... דיכוי השכל בשם החזיונות המסעירים..." 

עמוס עוז, מאי 1977

 

כך התנבא זקן ה'שבט הלבן'. ניבא ולא ידע ולא מה ניבא ועל מי. הבה נתחיל מהביטוי עצמו: 'השבט הלבן'. האמנם הם שבט? הלוא 'שבט' זה של הפרימיטיביים, חסרי התרבות והציוויליזציה. והרי הם האדם "הנאור ו"הסביר" שיצא מן המערה, ומה להם ולכל זה?

אז ברצוני לטעון שלא רק שגם להם יש שכבה שבטית בנפשם, אלא שכיום בשמאל הפרוגרסיבי (ואין לטעות לרגע – הם לא שוליים, הם קובעי הטון בשמאל) עיקר הלך הרוחות נקבע על פי היצרים השבטיים הנמוכים: הפליה שבטית, הגנה, התקפה ונקם שבטיים, וההתנהלות היא ממש לא על פי הרציו. וברגע שפסקו להתווכח בציבור על פי טיעוני ההיגיון, נותר להכריע סכסוכים רק בכוח הזרוע, כמו בפשיטה רצחנית של להקת קופים אחת על להקה שכנה. ולא רק אצל השמאל. ברצוני לטעון שעיקר המאבקים הציבוריים כיום שורשם בחשיבה שבטית, ותחילת פתרונם בחשיבה רציונלית ועמידה עקשנית על מושג "האמת".

 

כיצד נראית שבטיות?

הדוגמאות רבות מספור. בעיניי הן מוקצנות בהרבה באמריקה מאשר פה, שכן שם אינם יכולים לומר "כולנו בני איש אחד נחנו". למשל: דיווח של כתב ב CNN, מאחוריו בניינים בוערים, והוא מדווח בשיא הרצינות שמהומות ה BLM הן "ברובן שלוות", למרות 19 ההרוגים. וכחלוף חודשים ספורים אותה הרשת עצמה תדווח שחבורת הלוזרים שפרצו לגבעת הקפיטול ביצעו הפיכה צבאית ובקושי רב נמנע חורבן הרפובליקה, ועתה יש לנקוט מגוון צעדי חירום נגד השבט שלהם, הכוללים איך לא, הורדת רשת פוקס ניוז המתחרה מהאוויר. כפתור ופרח.

כל אחד והשבט שלו. וכמו שדה-טוקוויל לימד, מי שהשליך לפח את הדת הגבוהה, ממלא את החלל שבליבו בדת פרימיטיבית. מצוות ההפגנה בבלפור היא פיקוח נפש בדת השבטית, או שמא מלחמת מצווה, וכל הנופלים קדושים ייקראו להם, הרבה יותר מאשר מוסרי הנפש בהלוויות ההמוניות המגונות של השבט החרדי או הערבי (למיטב ידיעתי השיא נרשם בפקיסטן. 200,000 נכחו לאחרונה בהלוויה של המטיף הקיצוני ח'דים ריזווי).

וזקני השבט אינם טועים! לא יישמע על פינו! הפרשן/חבר הכנסת יילחם בעוז מול דברי הבלע האנטישמיים והחשוכים. אמנם יש מסכת שלמה בשם 'הוריות', וכמובן שרבנים טועים וחוטאים, אבל רק "קטנים" כמשה רבנו, דוד המלך, ורבי עקיבא, ולא הגוידלים שלנו. הגדוילים הם בעלי רוח הקודש ולמדו תורת הקבלה, ושם כתוב להתנגד לחיסונים הציונים, אז מה הבעיה?

והזקנים בשבט הלבן מעבר לים, הם הפסיקו להיות לבנים. הנאצים היו לבנים, והשחורים הם השבט הנבחר מכל אלופי עשיו. הנשמה הפרוגרסיבית, השחורה לפחות ברוחה, היא כה מתוקנת עד שאינה צריכה שוטר ומושל. היא למעלה מטעם ודעת, ואינה צריכה ללמוד את הגותם של גברים לבנים מתים או לעמוד בסטנדרטים מריטוקרטיים גזענים. כיום אפשר אפילו למכור באמזון ספר בזכות מעשי הביזה שלהם, ורק שלהם. הרי זה "הומניזם של מדוכאים". הטוטם והטאבו מוגדרים מחדש בימים אלה ממש במדורי הדעות של ה'ניו יורק טיימס' ו'הארץ', והם מתעלים מעל כל סאטירה. לכן הסאטירה אסורה, כמו בכל הדיקטטורות.

אז מה בעצם התרופה? הלנצח נצפה מן הצד חסרי אונים במלחמת החמולות בין השבט הביביסטי לאנטי ביביסטי, בין "נייחים והניידים" של גדי טאוב, בין פי. סי. של "דעת תורה" לפי. סי. של 'הארץ' וחייליו במשרד המשפטים?

 

האמת חייבת לגבור על השבטיות, אך לא למחוק אותה

השלב הראשון והמכריע הוא להוקיר מכל את האמת. "אוהב אני את אריסטו ואת אפלטון, אך האמת אהובה מכל". ברגע שיותר ויותר אנשים יקבלו על עצמם לדבוק קודם כל באמת, ורק אחר כך בשבט, אז יבוא השינוי המכריע. הקנאות החיובית של ימינו איננה מלחמה אלימה, אלא עמידה עיקשת על האמת מול נביאי הבעל מכל הסוגים - וקודם כל אלה מהשבט שלנו! - הם המסיתים המפתים ביותר. והעמידה שלנו על האמת איננה בגידה ואיננה כפירה, אדרבה היא האמונה עצמה. "ה' אלוקיכם אמת". מושג האמת איננו אלא גרסה מחולנת של מושג האלוקות, ונביאי השקר הם עצמם הכופרים.

אך האם אפשר להתנער כליל מן השבטיות? כך למשל מבקשים הרפורמים בקול רם (וגם עיתון 'הארץ' ששורשיו הרוחניים הם בגרמניה, ולא בכדי). אך כפי שרמזתי כבר, זה אינו אפשרי. השבטיות מוטבעת באדם כמנגנון הישרדות אבולוציוני, עוד מן להקות הקופים ולפני כן. הדבר היחיד שהרפורמים השיגו היה בעצם לצאת מן השבט היהודי ולעבור לשבט הפרוגרסיבי המתחרה, "הניידים" הגלובליסטים. ושבט אנטי-שבטי זה הוא ביסודו אנטישמי, כי תורתו היא בשורשה אנטישמיות רוחניות, גלגול עכשווי של השבטים האנטי-שבטיים שהוא ירש: הנצרות, הנאורות הגרמנית והקומוניזם.

נעים זה בוודאי לא יהיה. השבטיים לא יקבלו אף חריגה פומבית מן הקוד השבטי ודעת הזקנים, והם מיד ינסו לצנזר כהרגלם ולמחות כל זכר מן הבוגד הרשע. גם מבחינה אינטלקטואלית בכלל לא נעים להודות אפילו בסתר ש-"אך שקר נחלו אבותינו" ורבותינו. אפשר להתרשם היטב מעוצמת האמוציות בטוקבקים ובאינספור מאמרי הדעה ב-'הארץ' כנגד גדי טאוב, ולא חבר אחד ולא שניים נטשוהו. והוא עוד אדם חזק ובעל מעמד. אדם חרדי שיגיע למסקנות עגומות על ביצועיו הרוחניים של המגזר החרדי ושל מנהיגיו עלול למצוא את עצמו מהר מאד חי כדיבוק, מגורש מן העולם הזה והבא גם יחד. עליו ועל שכמותו התנבא אדון הנביאים "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו, ה' הוא נחלתו". רק אלוקי אמת רואה נכוחה את קרבנו ואת חייו כציפור נודדת מקינה. אולי בניו כבר יעלו על דרך חדשה ונינוחה יותר, אך גם זה אינו מובטח.

 

אנשי אמנה

אך רק כך תסתיים מלחמת החמולות. תקוותי היא תקוותו של מחבר ספר קול התור: שתהיה מסה גדולה של "אנשי אמנה", אנשים שמושג האמת הוא מרכזי לחלוטין בעולמם, והם אינם נושאים פנים לדובר שקר, יהיו מעמדו ותאריו אשר יהיו. ברגע שיהיו מספיק אנשי אמת כאלה בעמדות כוח, תרבות השקר של ציפוף השורות השבטי לא יוכל לעמוד נגדם לאורך זמן. ואז יתחדשו הדיונים העניינים והמנומקים, ואט אט יפלו המעוזים של אמונות הכזב ומנגנוני האלימות הציניים שלהם. "ואין אליהו בא אלא לרחק את המקרובין בזרוע ולקרב את המרוחקין בזרוע, ולעשות שלום בעולם."

 

 

 

 

x

x